היום בת הדודה הקטנה שלי בת 14.
כן, אולי זה נשמע מוזר כי טכנית גם אני בת 14, אבל היא קטנה ממני בשנה, ובנות הדודות הגדולות שלי גדולות ממני בערך ב15.
אבל זו לא הפואנטה (כרגיל, פשוט צריך להתרגל לזה).
הילדה הזו היא פרחה בכל מובן המילה, מתלבשת לפני האופנה (המזעזעת) ומצטלמת המון ומתאפרת ומורחת לק ומה לא
אבל היא בת הדודה הקטנה שלי, אחרי הכל (למרות ששנה שעברה לא הייתי ככה).
ובכן, בת הדודה הקטנה שלי גרה בדרום.
אמא שלי התקשרה אליה היום לאחל לה יום הולדת שמח. היא מתחילה לאחל, כשפתאום מהצד השני של השיחה - "יש אזעקה, אני רצה" והשיחה מתנתקת.
מאז תחילת המצב הקשה פה לא כתבתי בבלוג. לא היה לי על מה להרחיב, חוץ מהעובדה שבפעם הראשונה האזעקות הגיעו עד לעיר שלי וצפונה.
אבל זה פשוט לא הוגן שנערה בת 14 תבלה את יום ההולדת שלה בממד.
במהלך הפסקות הפרסומות בחדשות אבא שלי זיפזפ בין ערוצי החדשות הזרים. למרות שהם לא דיברו על דברים מעניינים במיוחד, קראתי את הכותרות בתחתית המסך -
"חיילים ישראלים פרצו לעזה וירו שם"
"חיילים ישראלים הרגו ככה וככה פלסטינאים"
המצב חרא.
זו הדרך היחידה שאני יכולה לתאר את זה.
איך יכול להיות שאני מבלה את הזמן שלי בלחשוש מאזעקות?
איך יכול להיות שהחברה הכי טובה שלי (שגרה יותר רחוק ממני מעזה) תעבור התקף חרדה כי האזעקה תפסה אותה באמצע הרחוב?
ואיך לעזעזל יכול להיות שבמדיה הזרה יפרסמו נגדנו?
נגדנו, שכל מה שאנחנו עושים קשור בהגנה עצמית?!
כאילו, בסדר, אולי גם הצבא שלנו עשה כמה דברים דפוקים בחייו,
אבל כל יום משגרים כלפינו עשרות טילים,
והמדיה הזרה מאשימה אותנו במצב.
דאמט, שיעבור כבר. אני לא רוצה לבלות ככה גם ביום ההולדת שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Different~