כן, אני יודעת שבאת אליה בתלונות אחרי שהיא יצאה עלייך מול מי שהיו פעם החברים שלך.
ועכשיו את מעמידה פנים שכלום מזה לא קרה כשאת מתלהבת מהמפגש הקרב ומנסה לעזור לכולנו לקבוע תאריך, הה, בטח כדי שהוא לא יעלה על אחד ממפגשי הסנטר שלך.
ואני, אני שונאת אותך, אבל לא בגלל מה שהיא אמרה.
אני הייתי איתה, הייתי חברה שלה כל הזמן הזה. כשהיא נטשה אותי לטובתך וכשהיא נפגעה ממך כל כך.
ויכלתי לכעוס עלייך בשמה. אבל מה, זה לא מצדיק את זה.
כי עד כמה שאני הייתי המוצא שלה כל לילה כשהיא הייתה בוכה על שהיא איבדה אותך, את הרי לא פגעת בי, פגעת בה.
אבל זה באמת נכון כל כך?
כי אולי בה פגעת הרבה יותר קשה,
אבל היי, אני הייתי זו שסיננת במשך חודש בלי שום סיבה ואז הודית שלא התגעגעת אליה בכלל.
אני הייתי זו ששלחה לך קטע ארוך ופרטי להחריד מהבלוג שלי ואז לא קראת אותו כי לא היה לך כוח.
אני הייתי זו שכל מפגש, חוץ מהאחרון שאליו טרחת להגיע, היית מחבקת אותה, וחמודה אליה, ומקסימה אליה,
ואחר כך בבית היית אדישה כלפיה בלי שום בושה,
אדישה כמו שאני לא חושבת שהיית אל אף אחד אחר, עד שהשתנית ונהיית אדישה אל כולם.
אז עכשיו זה יותר גרוע.
עכשיו, במקום לשנוא אותך על מה שעשית לה, או במקום לשנוא אותך כמוהה,
אני שונאת אותך בשם שתיים.
כי גם את מה שעשית לה, אני עברתי בדיוק כמוה,
כי אליי היא פנתה כדי לבכות עלייך.
ומה נהיה ממך בכלל?
שיער ארוך, אדום ומתפורר, עם שורשים חומים מגעילים,
הולכת רק בשמלות שנכשלות בלהסתיר את איך שהשמנת,
ובגרביונים אטומים שמצליחים להסתיר את החתכים ברגליים שלך.
את יודעת למה לא היינו ביחד בפעם האחרונה שנפגשנו?
כי התעצלת פאקינג לקום אליי.
כן, זה מה שקרה.
ולא אכפת לך.
את ממשיכה להעלות את התמונות המדממות שלך,
מתלהבת שיש לך מצלמה (לא כזו טובה) ויכולות (לא כל כך טובות) בפוטושופ,
ומתעלקת על הצבע האדום כאילו הוא כל החיים שלך,
הרי איזו סיבה נוספת הייתה לי לקרוא לך כאן האדומה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Different~