לא כתבתי פה הרבה מאוד זמן אבל אני פשוט חייבת להוציא את זה.
אני חייבת להוציא את זה כי פשוט חשבתי על הירי באורלנדו ופתאום הפחד שיתק אותי והאדם היחיד שהייתי צריכה זו החברה הכי טובה שלי שכנראה הלכה לישון
אז פשוט בכיתי במיטה בשקט
כי פתאום קלטתי שזו אני. הפיגוע הזה הוא נגדי. ונגד עוד חברים וחברות יקרות מאוד שנשנאות בלי שום סיבה. אין באמת מקום להיות בטוחים בו וגם לא עשינו רע.
הו כמה פעמים ביקשתי בליבי שהלוואי והייתי סטרייטית. הלוואי ויכולתי להתנגד לכל החלק הזה בי שנמשך גם לנשים ופשוט למצוא איזה גבר ולהתמסד ולהעמיד פנים שאני לא כזו
אבל אני כן
וזה חלק ממני
ואני לא רוצה להתכחש לזה. כי זו אני
אני פשוט שונאת אנשים שמחליטים שהדעה שלהם הכי חשובה ופועלים לפיה
בעיוורות
בלי לחשוב בכלל על המשמעות של הפעולה שהם עושים
אני אפילו לא יודעת מה אני כותבת כרגע. אין מבנה מוגדר לפוסט הזה כי אני פשוט לא יודעת מה לחשוב אז אני שופכת מילים. זו כזו מחשבה אנוכית לחשוב על עצמי כשנורו מעל 50 למוות
אבל זה מפחיד. וזה לא צריך להיות ככה.
ליבי עם נפגעי הפיגוע באורלנדו ויקיריהם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Different~