החיים הם כמו פצפוצי שוקולד - הם חמודים ומתוקים, אבל אני אלרגית (ובשוק) |
כינוי:
everybodys best friend בת: 28
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הוסף מסר | 8/2012
 בוקר
אז... כן. פה מגיע הרגע שאני צריכה לכתוב, ואני לא יודעת מה. כי רע לי, בעצם. זה הקטע של הפוסט.
כאילו, אמור להיות לי ממש טוב. יש לי חבר, כבר 3 חודשים ויומיים. הוא אוהב אותי, סוגד לי ומעריץ לי את כל הצורה.
אוהבים אותי.
באמת שכן !
אני מגבירה מוזיקה, ביולוגיה וסוציולוגיה. אבל בתכלס, יכולתי להתקבל לאיזה מגמה שאני רוצה. אמור להיות לי ממש טוב.
וזה לא חד פעמי, בד"כ אמור להיות לי ממש טוב.
כי טוב לי. אני פשוט בנאדם כזה (אוי הצניעות). אבל אז נדחף הפאק, שאני היחידה שלא רואה את זה. ואז אני קורעת את השמחה שלי לגזרים, ומזכירה לעצמי כמה מטומטמת אני יכולה להיות.
דיכאוני ודרמטי, אבל אלה הם חיי - דכאוניים ודרמטיים.
מה אני עושה לא נכון?! #@$%^&
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
