משו בי אומר לי שלפני
שאני מתבאסת לעצמי על הצורה ומשתפת בזה את הרשת, אולי אני צריכה להסביר את עצמי.
כאילו, לא יודעת. זה רק הגיוני, לא ?
אז למה אני כזה מלפפון חמוץ, בעצם ? P:
אז הכל התחיל לפני שנה בדיוק, אולי שנה וכמה ימים, אבל זאת
לא הפואנטה. פאאאאאק סיפרתי את הסיפור הזה כ"כ הרבה פעמים.
אניוואי, יש לי חברה מאוד מאוד מאוד טובה, קוראים לה וויווי (vivi, לא
wiwi) - קיצור לוויולט. וויווי מקובלת. אין לזה מילה אחרת,
היא פשוט מגה חברתית כזאת. אולי לפני שאני מספרת על זה, כדאי שאני אעדכן שאני
בנוער העובד והלומד, ושהשכבה שלי והשכבה שמעלינו החברים הכי טובים. שנה שעברה,
וויווי הייתה מהמגניבות האלה שיש להן חבר מהשכבה שמעלינו, שגדול מאיתנו בשנה (עזבו
שגם לי היה, אבל לי אף פעם לא נתנו את הקרדיט המחורבן -_-). ככה היא הייתה הראשונה
שהייתה בקשרים טובים עם הי'ניקים וכולם ממש אהבו אותה ובלה בלה בלה בלה. אז הצטרף
לקן (קן=סניף של הנוער העובד והלומד) בחור, שניקרא לו.... אמממ.... איך ניקרא לו ?
אני צריכה שמבדוי. ניקרא לו שלומי. אבל האמת, שלא ידעתי שהוא הצטרף לקן. הפעם
הראשונה שראיתי את שלומי הייתה בLG בעומר של שנה
שעברה. וואי וואי וואי וואי וואי. איך שנאתי את הבנאדם. הוא הרתיח אותי. עזבו את
זה שהוא היה מהבחורים האלה שעסוקים בלעשות רושם כל הזמן, למשל - מסתובבים עם גיטרה
לכל מקום, עושים סאלטות באוויר. כאלה. עזבו את זה. הוא היה דלוק על וויווי, ואני
באותה תקופה.... גם מוויווי לא הייתי ממש מרוצה. הרגשתי שהיא נטשה אותי וקינאתי בה
מממממממש כי לה היו חברים ולי לא. כאילו היו לי, אבל לא י'ניקים חתיכים שאפשר
להשוויץ בהם.חששותי התאמתו אחרי בערך חודש וחצי חודשיים, כשהוא אמר לה שהוא אוהב
אותה. ואז, פתאום, באמת שכן, הוא ניראה לי מושלם. לא אהבתי אותו, לא הייתי דלוקה
עליו, שומדבר שקשור בהורמונים. אבל לא יכלתי למצוא פגמים בשלומי. בהתחלה וויווי
התלהבה על עצמה, כי שלומי - הוא סלב בין גלקטי. באמת. כל איזור השפלה מכיר אותו.
ואז הם היו חברים לאיזה יומיים אם בכלל, והיא החליטה שלא מתאים לה, כי שלומי... הוא
בחור שלוקח דברים עד הסוף. אז אם היא נתנה לו צ'אנס, זה אומר שהיא מאוהבת בו מעל
הראש והוא צריך כל הזמן לכרכר אחריה, ווויווי... היא לא מהבחורות שצריכות את זה.
או לפחות לא הייתה. ואז הם ניפרדו, או סתם הפסיקו את מה שהיה בינהם, שמאוד קשה לי
לקרוא לזה מערכת יחסים. ואז השלמות שלו הפכה מבחינתי לקצת יותר מזה, וקצת הייתי
דלוקה על הבחור. אבל הוא היה מדוכא ודרמטי בגלל וויווי ולי לא היה סיכוי אז....
יורדים. ואז עבר איזה שבוע-שבועיים, ומשו השתנה. יכולתי להרגיש את זה. הוא רצה
אותי. לא במובן האובססיבי של רצון, במובן של.... הוא הפסיק לרצות את וויווי. היא
העליבה אותו ביחס השאנן והמתנשא שלה. ואני... אני תאמיד ידעתי שאני יותר טובה
;)
סתאאאם. 
ואז עשינו מסיבה אצל נועם, ידיד מממממש טוב שלי, שהוא כבר
סיפור אחר, אבל הוא וואחד סיפור.היינו אמורים לישון אצלו. נכנסתי לחדר, וידעתי
שאני ושלומי הולכים להתנשק הלילה. איזה איומה אני ? אבל ידעתי, במסגרת זה שאני
איומה ישלי גם אינטואיציה נשית מטורפת. וזה לא היה בקטע של "אני כ"כ
מקווה שניתנשק שאני מאמינה לעצמי ולדמיון הפורה שלי". זה היה ידיעה בטוחה ולא
מעבר לזה.
ו- כן טוב, צדקתי.התנשקנו. שעה אחר כך הוא אמר לי
שהוא אוהב אותי. היה לי כיף באותו לילה (-8
אחרי כמה ימים דיברנו, והסדרנו את העניין, ונהינו זוג רשמי
(התאריך המגניב ביותר היה 31.8). ואז התחלתי את כיתה ט' בצורה הכי מהממת שאפשר -
ישלי חבר, מושלם, הוא אוהב אותי כמו את החיים, הוא גדול ממני בשנה ובאופן כללי
חלומה של כל בת טיפשעשרה. אבל, טיפשעשרה, כבר אמרנו?
כמה שהוא היה מושלם, ככה גרעתי מהקשר. באמת. נשבעת בכל היקר
לי. פשוט שחטתי את הקשר הזה. ישלי פאק.
כמו שנשים לא יודעות איך להגיב כשמחמיאים להן?
אני לא יודעת איך להגיב כשטוב לי מדי. ואז אני מגיבה, כי אני
חייבת, כי אני אנושית, אבל לא טוב. זה התחיל מזה שהייתי חרדה שכל שיחה ממנו היא
כדי להיפרד ממני, וכל פעם שאין שיחה זה כי הוא רוצה להיפרד ממני, וכל דבר שאני
עושה הוא לא טוב מספיק ויוביל לפרידה. אחר כך הוא עשה איתי שיחה בה הוא הבהיר לי
בכל צורה אפשרית שהוא אוהב אותי עד סוף היקום ובחזרה (שזה הרבה, כי היקום הוא
אינסופי) ושאני בחיים לא אמאס עליו וכלמיני דברים שגרמו לי להיות באופוריה. ואז
הפסקתי להיות ככה, ודיי חיפשתי בעיות במערכת יחסים שלנו, כי היא הייתה טובה מכדי
להיות אמיתית.
ומצאתי , כי :
א. אם מחפשים חזק, זה אפשרי
ב. אני נורא מנוסה.
ואז דיברתי עם נועם ווויווי, שזאת טעות, כי נועם הוא הגרסה
הגברית שלי, מה שגורם לו להסכים איתי כמעט כל הזמן ולחפש את טובתי ואת טובתי בלבד.
ווויווי.... היא הסכימה איתי, וכל הזמן הסבירה לי שהיא
מבינה, כי היא מכירה את שלומי, כי הם היו חברים. בולשיט.
בסופו של דבר סוכם לעשות איתו שיחה, בצורה בוגרת ועניינית, שקשה לי
ושאני רוצה שנמצא פתרונות לבעיות שלי. שזאת, טעות בעצם. הטעות הכי גדולה בחיים שלי
אולי.
תבינו את המצב - שבוע לפני השיחה, הוא בא אליי הביתה ונשאר
עד 3.עד 3 בלילה הוא אמר לי שהוא אוהב אותי, דיברנו על פאקינג איך הילדים שלנו
ייראו.
יום לאחר מכן, היה לנו ערב סרט בקן. זה היה יום שבת. ראינו
וול-אי, שזה האנימציה הרומנטית אולי הכי קיטשית ביקום. אחרי שהסרט נגמר הוא ביקש
ממני לישון אצלו, באמת שראו שכשהוא הסתכל עליי, הוא פשוט רצה לעשות קופי פייסט לכל
החלק הזה של שדה הראייה שלו. לא ישנתי אצלו, כי היה שבת ואני באה ממשפחה פולנית
XD
באותו שבוע חגגנו שלושה חודשים. בשבת שלאחר מכן עשיתי איתו
את השיחה. שאלתי אותו אם הוא אוהב אותי בתחילת השיחה, הוא אמר לי שכן.
ועכשיו יהיה פה ממש מותח, כמעט כמו דף כושל של סיפורים בהמשכים בפייסבוק שמנוהל ע"י ילדה בכיתה ד', כי הפוסט הזה ארוך מדי לטעמי.
אז to be continue (או משו כזה) בפוסט הבא, מקווה שלא חפרתי P:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
