כינוי:
everybodys best friend בת: 28
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הוסף מסר | 8/2012
 המשך
אז זה ההמשך.
איפה עצרתי? אהה כן, בשיחה.
עכשיו, זה הולך להיות קצת אינטרקטיבי מה שיקרה פה. אתם צריכים לדמיין את א' וב'. א' אוהב את ב' עד קצה גבול הדמיון. כנ"ל לגבי ב'.
מה שא' לא יודע, זה איך לחשוב בהיגיון. אז הוא מספר לב',בשיחה שאורכה כ3 שעות, איך בשלושה חודשים האחרונים, ב' גרם לא' לעצב וסבל בדרך זו או אחרת.
אני א', ושלומי ב'
שלומי, יש לציין, הוא בנאדם עם דימוי עצמי בקרשים (אינלי מושג איך זה עובד אצלו, כי הוא מושלם, אבל.... ניחא.).
ואני, כבנאדם שמטורף לא על הצורה, ומודעת לעובדה הזאת, פשוט התעלמתי ממנה.
אז אתם בטח שואלים "נו, איפה האינטואיציה הנשית שלך הפעם ?" והיא לא נטשה אותי. חצי שעה לפני השיחה, בעודי יוצאת מהבית אל הגן שבו דיברנו, חשבתי. והרי השיחה :
אני (החכמה):את יודעת, זאת טעות. את הולכת להצטער על זה.
אני (הטפשה, והמחליטה) : כן, טוב, אבל זה הדבר ההגיוני לעשות. אם יש משו שמפריע לך, את צריכה לדבר עליו עם בן הזוג, לא?
אז דיברתי, כמו מטומטמת דיברתי ודיברתי ובצורה כ"כ דרמטית, הקצנתי את הכל כמו פרינססה.
והוא קרס. לראות את הדבר הכי יפה בעולם, שהמשאלה היחידה שלך היא שיחייך, רק שיחייך, אפילו מתוך שינה !
והוא קורס, וזה בגללך.
אחרי בערך שעתיים, הבנתי את הטעות. גם הוא הבין. אבל מה שנאמר כבר נאמר.
ואז נפרדנו כשאנחנו עדיין אוהבים אחת את השני (אני לא מבינה איך הוא הסכים לחבק אותי בסוף בכלל, הייתי שיא הטינופת האנושית) אבל אין מה לעשות, נפרדים.
ואז דיכאון, ואז אולי ריבאונד, ואז יש לו חברה, ואז דיכאון, ואין ריבאונד.
לזכותי ייאמר, שגם הוא היה עצוב. קיבלתי אינספור עדויות אמינות שהוא סיפר שזאת הטעות הכי גדולה שלו שניפרדנו. שהוא מתגעגע אליי. שחודש אחרי הפרידה הוא היה עצוב ומסוגר ולא הסכים לדבר עם אנשים.
ועדיין, השיחה הזאת הייתה כ"כ מערערת מבחינתו, כ"כ מזעזעת ואיומה שהוא לא הסכים לתת לי עוד צ'אנס.
זה אומר שאני ממש סתומה.
והוא בכלל לא היה האהבה הראשונה שלי, שזה דיי משעשע. הבחור הקודם שהרגשתי אליו ככה, נפרד ממני בגלל מישי אחרת (פרוצה מלוכלכת שאני מאחלת לה מוות בעינויים ופגיעה ע"י ברק, ועליה אני אולי אספר בפוסט הבא). ואז הייתי ממממממממממממש בבאסה. ובאסה זה בכי ורצון להעלם ותחושת גועל נפש בכל הגוף. אבל הוא יצא מהחיים שלי, פשוט ככה. הוא עבר בצפר ולא נפגשנו או דיברנו והאמת, שהוא גם יצא ממש חרא, אז היה לי נורא קל לבוא ולמצוא בו פגמים, ולאט לאט לרדת מכל הסיפור.
עם שלומי זה שונה.
שלומי אף פעם לא יצא מהחיים, אף פעם לא הניח לי. אנחנו מדברים כל יום כמעט, נפגשים דיי הרבה יחסית לשני אנשים שלא יודעים איך להתנהג אחד בחברתו של השני.
מה הקטע הכי מעצבן ? שלומי נשאר כיתה. ועכשיו אל תחשבו שאני יוצאת עם מופרע מעצבן שנוסע על אופנוע או איזשו דימוי אחר שלא קשור לשלומי בשום צורה XDDD
הבחור מחונן (אחרי אבחון ~!!!~), גאון, פשוט לא שם לב כ"כ לבצפר בשנים האחרונות. זה במסגרת זה שהוא ניסה לעשות רושם. ועכשיו הוא הבין שזה דופק אותו, ושיש לו פוטנציאל למכון ויצמן, אז הוא תפס את עצמו בידיים ועל פי בקשתו (!!!!) השאירו אותו כיתה. 50% שהוא יהיה בכיתה שלי.
ואם זה לא מספיק, הוא גם החליט שהוא אוהב יותר את הקבוצה שלי בנוער העובד, אז הוא גם עובר לקבוצה שלי.
זה אומר, שאני אראה אותו כל יום, כמה פעמים בימים מסויימים.
ועכשיו קחו את כלללללללללל שני הפוסטים האחרונים (ואני יודעת שזה קשה, זה סיפור ממש ארוך P: ) ושימו אותם ליד העובדה שיש לי חבר. מאקס מעריץ אותי.
בקטע לגמרי אחר *~*הוא נושם אותי,הוא אובססיבי לגביי, הוא אוהב אותי ממש. והוא דיי בחיים שלי בתפקיד הריבאונד.
למה יש לי תחושה שלא עובד לי ?
וזה מבאס, כי וואלה נפרדנו לפני 9 חודשים. הנורמה היא בין שבועיים לחודש. מה לא בסדר איתי ?! מה לא בסדר איתו ?! X:
ועכשיו אני שוב אהרוס משו שכ"כ נוח לי איתו.
אני אפרד ממאקס, כי זה פשוט לא הוגן, ואז אני אהיה בלי כלום.
ישששששששששש.
(סתם לא, זה "יש" של ציניות. אני לא באמת שמחה)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
