שלומי כזה חמור. אתמול אמשלו רצתה לרשום אותו לטיול סוכות של התנועה והוא פשוט נעלם ואפחד לא ידע איפה הוא.
אני לא יודעת אם הוא נרשם בסוף, אמשלו צלצלה אליי וביקשה ממני עזרה בחיפושים.
זה רע לקנא ? אני באמת בנאדם כזה מעצבן שאני מקנאה בכל בחורה שהוא מדבר איתה?
אבל לא רוצה, אבל הוא אמר לי שהוא אוהב אותי.
מצד שני, אני יודעת שהוא לא. אז מזה שווה???
אני צריכה פשוט לתת לו ללכת. להבין שיש את הגבר היפה הזה, שאהבתי, והוא לא שם שוב. הוא התחלף במנייאק נצלן שמנסה להוציא ממני משו.
זה שאני עדיין לא יודעת מה הוא מנסה להוציא ממני לא אומר שהוא לא מנצל אותי.
כי הוא לא אוהב אותי.
זה שאני אוהבת אותו מראש, ושהנסיבות מחייבות לשמור על מה שקורה ביננו בסוד רק עוזר לו.
זתומרת, אם הוא לא אוהב אותי, ואומר לי שהוא כן....
זה נקרא ניצול, נכון?
קשה לי להסתכל עליו ככה.
קשה לי לכעוס עליו ולשנוא אותו כי הוא כזה מנייאק מזדיין. קשה לי לחשוב על עצמי כ"הבחורה עם האופי החלש שנמשכת לגברים שעושים לה רע"
כי זה לא המצב.
אני לא נמשכת אליו כי הוא מנייאק. להפך, כי משו בי עוד זוכר לו את כל הפעמים שהוא לא היה מנייאק.
וואוווווווווווווווווו הוא כזה חמור מנייאק מעצבן.
כזה חמור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
