לא השתנה יותר מדי מהפעם האחרנה שהייתי פה.
אז שוב אצל סבא, ואני כולי בצער ויגון כי איבדתי את אותו מכתב סליחה משלומי.
היה נחמד שישאר לי איזה תיעוד
מין מסמך מפליל כזה..
עכשיו ישלי רק את הציטוט מהפוסט.

לסגור את זה עם עצמי? לרדת ממנו?
כדאי לי בכלל?
כאילו, הרציונל אומר כן. אני כבר לא אוהבת את שלומי. אני אוהבת איזה בחור מ2011...
אבל כוסאמק עם הרציונל הזה
הוא כבר דפק אותי פעם אחת.
הנה
החודש האחרון מראה שהסבלנות משתלמת
בסוף הוא הבין מה הוא מפסיד, וחזר על ארבע
אבל אז הוא הלך
בטיללל הוא הלך
ככה זה עם מנייאקים
הולכים בטיל.

אבל מרגיש לי ריק פתאום, בפנים.. שמרתי חלל, במיוחד בשביל שלומי 2011!
הוא יכול למלות אותו, איכשהוא מרגיש שרק הוא יכול
רק הוא יוכל
איזה תסבוכת

אז סבבה, אני צריכה לרדת ממנו, אוקי. הנה, מצב היפוטתי שבו אני כבר לא רואה בשלומי יותר מאקס.
~מכינה את עצמי לתחושת גועל נפש מתפשטת~
.
.
.
.
אוקי, שוכנעתי ע"י עצמי. זה לא כ"כ גרוע (אוימיגאאאאאאאאד אני לא מאמינה שזה קורה)
אז נתחיל?
פעם ראשונה, בשנה וחצי האחרונות, שאני באמת מפסיקה. מתחילה להפסיק.
כמעט כמו התמכרות.
עידן חדש בפתח, הכינו את החצוצרות ^^