כינוי:
everybodys best friend בת: 28
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
אוגוסט 2012
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | הוסף מסר |
 כיף פה
כן טוב אני לא כותבת בקביעות. ככה החלטתי, כי אני יותר מדי עסוקה ומקובלת.
סתם, בלי החלק האחרון. אני סתם לא מגיעה הרבה למחשב. אני כאילו הדבר הכי וותרן ביקום, לא ככה?
טוב אז התחיל בצפר, נכנסים לאיזה שהוא סוג של שגרה.... אני לא בטוחה שאני מוצאת את עצמי. אני לא בטוחה אם אני מרוצה או לא. אני לא בטוחה בכלום. שמתי לב שאני שוב מתמקדת בבעיות קטנוניות. יכול להיות שאני מחפשת את זה ? את התלונות? איזה דפוקה אני אם כן !!! >< .... לא מוצאת את עצמי. לא יודעת. אוף. אוף ואוף ואוף. ישששש, עכשיו לפחות אני מדוכאת עם סיבה. והסיבה? שאני לא יודעת למה אני מדוכאת. אייאייאיי, כיף פה. ניראלי שאני דפוקה בראש בקטע אחר.
| |
יום ראשון בבצפר
טוב היה דיי נחמד.... עברתי לבצפר חדש, לכיתה חדשה. בבצפר הקודם הכל היה כ"כ קטן וביתי ופתאום להגיע לשכבה של 400 ילד... זה דיי מטורף. שלומי איתי בכיתה. אני מניחה שאין סיבה להרחיב על הנושא.
האמת היא שיש לי תחושה דיי טובה לגבי השנה, 39 שעות שבועיות זה ממש חיים קלים, אני יכולה לחיות עם זה. ועוד מתחילים ביום שישי בשעה 9, בית זונות 
והמחנך ממש נחמד והילדים פרווה +, באמת שהכל בסדר. וגם וויווי איתי בכיתה. הכל כ"כ בסדר. אז למה אני לא יכולה להיות מרוצה?
| |
 סתם פוסט, באמת הסתכלתי על השמות הבדויים שלי, והם נראים כ"כ מצוצים מהאצבע XDDDD יש שמות כמו וויווי וסולי ומקס ואז פתאום יש שלומי. זה נראה ממש מוזר. אבל סתם, פשוט בחרתי שמות עם משמעות גם בשבילי, שמתקשרים לאנשים, ככה שאני לא אתבלבל P: זהו, זה באמת היה סתם פוסט.
| |
אייאייאיי.
עם סולי היה חם. לא היה מרגיע יותר מדי. והיה חם. כרגע רשימת האנשים שהעירו לי עליי ועל שלומי הם כדילקמן : 1. וויווי 2. סולי 3. אמשלי (כןכן, אמשלי) 4. יהלי (מישי שהיא חברה שלי) 5. ענבר זה יוצא הרבה. אינלי שום כוונה רעה ! גאאאאאאד ! יואו אני אתפגר מזה ! >< זה גמככה קשה, אני גמככה מוקפת ב101 דילמות, אז אני גם צריכה שכל בנאדם שני יגיד לי כמה זה לא בסדר ששלומי בא אליי הביתה ואני ושלומי צוחקים ואני ושלומי מתחבקים ומה עם מקס ואיפה מקס בתמונה ואוי אני ושלומי מדברים זה בטח אומר שאני מתכננת לבגוד במקס.
אז זהו שלא, רדו ממני קרציות !
| |
שינויים קלים
אממ עיצוב הבזוקה הקודם הזכיר לי יותר מדי בזוקה. אז שיניתי. האאא, תחושת השליטה P: פשוט בורדו ניראה עליי ממש טוב כצבע, כי אני בהירה. מעניין אם זה עובד גם על המסך :)
| |
המקלחת הזאת.
כשהייתי במקלחת, חשבתי על משהו נורא עמוק. כאילו, יחסית לדברים שאני חושבת עליהם בד"כ. ניראלי. האהבה שלי לשלומי (שזה מצחיק שאני דנה בה בכלל, כי ישלי חבר והוא לא שלומי)(סתם לא זה לא מצחיק, זה דיי עצוב האמת), היא דיי מוזרה. לא, בעצם אני לא יודעת אם היא מוזרה, כי אינלי ממש למה להשוות. וויווי וחבר שלה, הם ביחד כבר מלאנטלפים זמן. ניראלי שהם יתחתנו. בכ"מ, הם מרגישים הכי בנוח בעולם אחד ליד השני. האהבה שלהם , זה... זה אהבה של קבלה, של נוחות, של השלמה. זה לאהוב את מה שיש. זה נורא יפה בעיניי. ואני.... אני חושבת ששלומי מושלם. האהבה שלי באה מהערצה ומעיוורון מול הקסם שבו. וויווי טוענת שזה לא באמת אהבה. האמת שכבר למדתי לסנן את מה שוויווי טוענת לגביו. אבל אני לא יודעת אם זה חכם. אני גם לא יודעת אם הנוחות הזאת, ביני ובין שלומי, הייתה מגיעה אם היינו זוג ליותר זמן. אולי זה משו שמתפתח ? הרי אני שיא הפראנויה. כל דבר קטן שאני עושה הוא לא בסדר, ועלול לגרום לפרידה. כניראה שזה פשוט משו שמתפתח.
איזה מזל.
| |
לא עובד לי.
ואחרי שפרקתי את הפוסט הקודם (הוא יושב עליי מאתמול P:). אתמול ישנתי אצל וויווי. זה התחיל מזה שבאתי אליה בצהריים, ואז הזמנו אנשים מהבוגרת (כל האנשים שמעל גיל 14 בנוער העובד והלומד). כן, טוב.
שלומי היה שם. גאאאד עכשיו אני אתעצבן כל פעם שאני אספר עליו בגלל אנונימי הזה. לא משנה.
ואממ דיי היינו דבוקים אחד לתחת של השני כל הערב. וויווי אמרה לי שאני מקשה על עצמי, ושאני יורה לעצמי ברגל. תהרגו אותי (סתם אל תעשו את זה) אבל זה ממש הקל עליי. באיזשו אופן, שאני לא יודעת לבטא כרגע.
מחר אני וסולי (חברה) נוסעות ל3 ימים לחוף, סתם התפננות לניצול רגעיו האחרונים של הקיץ. אני מקווה שיהיה כיף. אני מקווה שאני לא נדבקת אליה יותר מדי. שנה הבאה אנחנו עומדות להדריך ביחד בתנועה, וממש חשוב לי שיהיה קשר טוב, אתם יודעים. כדי שהחניכים יהנו לבוא. מדריכים שהם לא חברים טובים בינהם מגייסים קבוצה מחורבנת X: האאאאאאאאא הצבע שבחרתי לפוסט מגניב אותיייייי D: ושבוע הבא אני הולכת לחגוג יומולדת בלילה לבן באחד מחופי ארצנו, הולכת להיות חגיגה לפרצוף 
אני תוהה לגבי זהותו של אנונימי. בטח אמשלי או משו.
נשתמע, הבטן מקרקרת ^^
| |
 תגובה T_T
טוב, ניראלי שאני צריכה להתחיל בתודות והסברים. אני רוצה להודות לאנונימי שהסב את תשומת ליבי לעובדה שאומנם השמות פיקטיביים, אבל אני כמו אהבלה שמתי תמונה שלי בתחילת הבלוג. תודה, אנונימי. היית קצתתתתתתתת קיצוני מדיי לטעמי, כי אני היחידה שמודעת לבלוג הזה. היחידה. מכללל רשת החברים ה"ענקית" שלי. והאמת, שממש לא אכפת לי שאנשים פה ידעו מי אני או יזהו אותי ברחוב. ולא, אני לא חושבת שזה לא בסדר שאני מספרת על עצמי ואת מה שאני חושבת, כי זה היומן שלי. זה מה שעושים עם יומן >< ואפילו יותר מזה. יומן, שכותבים במחברת מסמורטטת כזאת ומחביאים מתחת לכרית, הוא בסופו של דבר מחברת מסמורטטת שמחביאים מתחת לכרית. אני לא יכולה לצפות ממנו לעצות, לתהיות, לשאלות, או לכל דבר מהסגנון הזה. ולכן כאן, דווקא כאן ב"תפוצת נאטו" כפי שהיטבת לנסח את זה, אנונימי, אני אכתוב את כל מה שעולה על רוחי. ואם אתה מרגיש רע, כי אתה קורא את מה שאני מרגישה כלפי אנשים אחרים ומה הם מרגישים כלפי, אתה לא *חייב* ממש לקרוא את הבלוג. הבלוג הזה לא נועד כדי שזרים יחטטו לי או לחברים שלי בקרביים, ממש לא. האמת, שפתחתי אותו כי בהתחלה כן הייתה לי מחברת מסמורטטת מתחת לכרית. ואז זה התחיל להיות מעייף, והמחברת עמדה להיגמר, ונגיש מדי, ואטום.בעיקר אטום. אם אני לא אכתוב כאן את כל מה שאני חושבת, את כל מה שקורה לי, אף אחד (כולל אני) לא יוכל לקבל רושם נכון על החיים שלי. למיטב ידיעתי, אף אחד מקוראי הבלוג (שמסתכמים ב2 אנשים וחצי בערך) לא מכיר אותי. איך הם יוכלו להשתמש במידע הזה נגדי? צר לי, אנונימי, אבל הביקורת הנוקבת שלך על הרגלי הכתיבה שלי הייתה לא במקום. מערכת היחסים שלי עם מי שזה לא יהיה, היא שלי בדיוק באותה מידה כפי שהיא שלהם. ולכן, כמו שזו זכותי, זו זכותם לשתף את החוויות שלהם איתי עם היומן שלהם. כן, גם אם היומן שלהם הוא דף שכוח אל באינטרנט שניקרא ע"י 2 אנשים וחצי שזרים להם לחלוטין. הפרט המזהה היחידי הוא התמונה, ואני מודה לך שנית על שהערת לי בנוגע לזה. אז תודה, ולהבא - תוכן הבלוג לא הולך להשתנות. אני צריכה מקום לפרוק את מה שעובר עליי, ותאמין לי שהחברים שלי וטובתם חשובה לי לפחות כמו שהיא חשובה לך. לא הייתי עושה משהו שהם היו יכולים להיפגע ממנו, במכוון. אנא, אם אתה (או כל אנונימי אחר ><) מרגיש שאני חושפת יותר מדי מחיי האישיים, תפסיק לקרוא. אבל זה היומן שלי לפני שזה ה"סיפור בהמשכים על בסיס מציאותי" של קוראי הבלוג. וזהו. (נכתב בלשון זכר אבל פונה הן לזכר והן לנקבה והן לכל מין שאפשר למצוא אנונימים שלו)
| |
 המשך אז זה ההמשך.
איפה עצרתי? אהה כן, בשיחה.
עכשיו, זה הולך להיות קצת אינטרקטיבי מה שיקרה פה...לקטע המלא...
| |
המקור p { margin: 0px; } משו בי אומר לי שלפני
שאני מתבאסת לעצמי על הצורה ומשתפת בזה את הרשת, אולי אני צריכה להסביר את עצמי.
כאילו, לא יודעת. זה רק הגיוני, לא ?
אז למה אני כזה מלפפון חמוץ, בעצם ? P:...
לקטע המלא...
| |
כדור השלג הזה וואו אני באמת שיא הדיכאון O_O אוף. הקטע הכי מבאס בדיכאון, זה שאתה בדיכאון (הכל היגיון פה). אני שונאת את זה. שונאת להרגיש ילדת צומי, "אני רק רוצה יחס אז אנא הסקיטו לעצב שבחיי". אני לא אוהבת להיות למעמסה על חברים. אווווווווף. וזה מעגל, מבינים?זה כדור שלג כזה. כי אני אני עצובה בגלל שאני עצובה בגלל שאני עצובה וכו' וכו' וכו'. אפילו שהעצב האחרון במעגל (שהוא הראשון בסדר הכרונולוגי) מדבר על משו אחר לגמרי...קטע.
| |
 בוקר אז... כן. פה מגיע הרגע שאני צריכה לכתוב, ואני לא יודעת מה. כי רע לי, בעצם. זה הקטע של הפוסט. כאילו, אמור להיות לי ממש טוב. יש לי חבר, כבר 3 חודשים ויומיים. הוא אוהב אותי, סוגד לי ומעריץ לי את כל הצורה. אוהבים אותי. באמת שכן ! אני מגבירה מוזיקה, ביולוגיה וסוציולוגיה. אבל בתכלס, יכולתי להתקבל לאיזה מגמה שאני רוצה. אמור להיות לי ממש טוב. וזה לא חד פעמי, בד"כ אמור להיות לי ממש טוב. כי טוב לי. אני פשוט בנאדם כזה (אוי הצניעות). אבל אז נדחף הפאק, שאני היחידה שלא רואה את זה. ואז אני קורעת את השמחה שלי לגזרים, ומזכירה לעצמי כמה מטומטמת אני יכולה להיות. דיכאוני ודרמטי, אבל אלה הם חיי - דכאוניים ודרמטיים. מה אני עושה לא נכון?! #@$%^&
| |
|