איזה באסה.
הטיול עם המישפוחה היה אסון. וישר אחרי השיחה עם אמא, באמת יופי ><
האמת שהוא סתם גרם לי לתובנות ממש מעצבנות.

כילו, כל הדברים שאהבתי בעצמי, אז הם ממש ממש נעלמו.

השיער היפה שלי דליל ויבש.
הגוף שלי הפך לשמן ומגעיל.

העיגולים השחורים מסתירים את העיניים שלי.

השירה שלי "צרודה", "פסיבית", "ילדותית", "עוד כל מיני דברים שהמורה לפיתוח קול יודעת לנסח יופי".

הכושר הלך קאפוט, כילו ממש הלךךךךךךך, רץ, טס קאפוט.
ושלומי
יואווווווווווווווווו
אני יודעת איך הוא מתנהג כשהוא אוהב מישי

כשהוא אוהב אותי

הוא לא אוהב אותי

והוא מצא בדיוק את הדרך לנצל את המצב, יואוווווווווווווווווווו
איזה בחור מעצבן

הוא יודע שאני צריכה הצהרה, כדי באמת להאמין

להאמין שהוא אוהב אותי כמו שהוא אומר
אבל היי, אסור להצהיר שום דבר
כי יש את מקס
ומקס ייעלב
אז הכל נשמר בסוד
טופי
ועכשיו אני בכלל נשמעת כמו ילדת צומי בשקל

אבל בזין שלי
כי רע לי
וזאת זכותי המלאה להיות בבאסה. 

אני עכשיו אצל סבא, בשקט של הצהריים, תוהה איך יכולתי להיות סתומה כ"כ ולשכוח את השיעורים למחר בבית.
מחכה לי  לילה ארוווווך X:
אתמול הייתה לנו פעולה מאוד... מעניינת.
אבל לפני שאני אכתוב עליה אני רוצה לכתוב הקדמה.
קודם כל, לי ולשלומי יש בדיחה פרטית כזאת, פשוט להגיד את המילה "בטעות !" במבטא מזרחי כבד.
ישלי קטע כזה, שאני מטורפת על כרטיסי ברכה שנונים. בחנות מתנות שבקניון ליד איפה שאני גרה יש דוכן עם המון המון כרטיסים, ועל אחד מהם כתוב "אני אוהב אותך, ואני לא אומר את זה רק כי אני שיכור תחת".
ואותי, אותי זה פשוט מקסים XP
פעם אחת הלכתי עם שלומי לקניון אחרי בצפר, והראתי לו את כל הכרטיסים של החברה הזאת (יש להם עוד המון כרטיסים מצחיקים), והראתי לו גם את זה.
בערך שבועיים אחר כך הוא קנה לי מתנת יומולדת מושלמת, פאקינג מלודיקה (או בשם החיבה שלה אצלנו - פסנתרגילה ^^) והצמיד אליה את הכרטיס הזה, של ה"אני אוהב אותך...".

בפנים הוא כתב לי ברכה נורא נורא שנונה וסיים במשפט המחץ "אני אוהב אותך, ואני לא אומר את זה רק כי אני שיכור תחת".
כמובן שאותי כל העניין ריגש עד דמעות, אבל אני סוטה מהנושא.
אז, לפעולה.
בהתחלה הגעתי לקן בכלל איזה שלושת רבעי שעה לפני שהייתי אמורה, בשביל שלומי.
היום היה לו מבחן, וכלום הוא לא ידע, באמת שכלום. ספר אינלו, אפילו מחברת בקושי.
אז קבענו שנשב באיזה פינה שקטה ואני אלמד אותו.
טוב, ישבנו ולמדנו, שכנעתי אותו לעשות איזה 4 תרגילים כחזרה, ואז כבר הגיעו החניכים שלי והייתי צריכה ללכת, אז הפקדתי את יואב (ידיד שלי) שישב לו על הראש וישכנע אותו לחזור עוד קצת על המתמטיקה.
זה לא עבד ><
אחרי 5 דקות הוא וויתר לעצמו והלך מאוכזב לקן.
שונאת כשזה קורה ! *&^%$#
העברתי את הפעולה (15 חניכים !!!!! אין עליי ואין מעליי ^^), חזרתי הביתה להתרעננות קלה ואז חזרתי לקן לפעולה שלנו, של הבוגרים.
תוך כדי הפעולה חשבתי לעצמי - יש אותך ביותר מתעלם ?
שונאת את זה שצריך לשמור על זה בסוד, שונאת ושונאת ושונאת !
חוצמזה, דיברתי עם וויווי לפני הפעולה, והיא אמרה לי (משו שכבר ידעתי מראש) שביום שישי כשכולם ישנו אצל רן (מישו שאני לא סובלת ><) שלומי היה.... צמוד לכלמיני בנות.

פתאום כשאני קוראת את זה, זה ניראה הרבה יותר נורא ממה שאני מחשיבה את זה. גם ידידים שלי מחבקים אותי ושמים עליי יד, אפחד לא מטיל ספק באהבה שלי לשלומי. מצד שני... לישון כפיות אני לא ישנה עם אפחד.
לא יודעת.
בקיצור, התבאסתי כרגיל.
ואז הגיעה פעולת הסליחות, שהיא פעולה לקראת יום כיפור. כל אחד היה צריך לכתוב פתק למישו, עדיף שנמצא בחדר, ולהתנצל על משו שהוא עשה בשנה האחרונה. עברתי פרצוף-פרצוף בחדר, ובצורה מאוד מאוד מוזרה לא הרגשתי צורך להתנצל בפני אף אחד.
השנה הייתי חסרת נזקים, איכשהו O_O
חוצמאחד, חוצמשלומי (איך לא).
אבל אפילו בפני שלומי כבר התנצלתי, כבר ביקשתי סליחה באותו יומשישי קסום כשהצפנו את כל הדברים שהציקו לנו בשנה האחרונה. על זה שהייתי טפשה, שעשיתי צעד מטומטם והייתי פרנואידית סתם והמעטתי בערך הקשר שלנו סתם סתם סתם.

אבל כתבתי, כי כולם כתבו, וכי לא הייתי בטוחה שהבהרתי את עצמי מספיק טוב ביומשישי.
החלטתי לשמור את הדף לעצמי כי... יש גבול לכל תעלול, כמו שאמרו חכמים P:
ואז, אחרי 10 דקות כשכולם העבירות פתקים וסיימו לכתוב, אני מרימה את הראש ומסתכלת עליו.
הוא מסתכל עליי, מחייך וזורק עליי פתק "תתפסי !" אני לא תופסת "היית אמורה לתפוס ! " facepalm.
הרמתי את הפתק, כולם היו בתהלכי יציאה, וקראתי.
והרי המכתב בלשון שבו הוא נכתב :
סליחה שאני ממש אדיוט ושאני טמבל ואני מקווה שלא אכפת לך כי אני לא מתכוון זה יוצא לי בלי כוונה (בטעות!) וכל מה שאני עושה, אני עושה רק כי אני אוהב אותך. ואני לא אומר את זה כי אני שיכור תחת.
~~~~~
כבר לא הייתי מבואסת כ"כ XD
הוא ליווה אותי הביתה, נשאר קצת, ניגנו קצת בפסנתר (רק שירים רומנטיים אבל) ודיברנו על זה שאנחנו צריכים להיפגש יותר.
וקצת התנשקנו אבל זה לא ממש חשוב.
אבל עד עכשיו, לא הבנתי על מה הוא התנצל.
ועכשיו מי שקרא עד הסוף (ניראלי שזאת רק אני XDD) בטח ממש מצטער שהוא עשה את זה, כי זה נשמע נורא נורא מיותר כל מה שכתבתי.
אבל אני באמת שואלת את עצמי- ממה לא אמור להיות לי אכפת ? מה הוא עושה שהוא כזה אדיוט?
אם אני סולחת על משו, אני רוצה לפחות להיות בטוחה שאני יודעת על מה..
וזאת הייתה השבת שלי, קרחנות בשחקים ^^

גיליתי עכשיו משו נורא עצוב.
סיון, חברה טובה שלי ושל שלומי, בערך החברה היחידה שהייתה בצד שלי בקטע של שלומי ("הווווו זה יהיה כ"כ מרגש כשתחזרו ! באמת שמגיע לכם. אני רואה את זה על שניכם." " תשמעי, אני לא רוצה לערער אותך, כי אני באמת חושבת שעשית דרך ממש ארוכה עם שלומי, אבל ניראלי שזה הדדי מה שקורה בינכם..." "כן, הוא נורא אסוציאטיבי לגבייך" "נו, תחזרו כבר !"), פתחה אינבוקס בפייסבוק שכולל אותה, את יולי ואת וויווי, שניקרא "כדי שהם לא יחזרו".

המממ.

משו פה מרגיש לי לבד במערכה כרגע.
 

ולחשוב שהדבר שהכי רציתי בשנה האחרונה, כל רגע ורגע במשך השנה הזאת, קרה אתמול.
ווואוווווווווווווווווווווווווווו
אני

כאילו
לא יודעת איך להתמודד עם זה
ב-כ-ל-ל.
אומיגאד.
התנשקתי עם שלומי.
התנשקתי עם שלומי.
התנשקתי עם שלומי !!!!!!!!
אני רוצה לצעוק את זה !
אני רוצה שכולם ידעו !
אני רוצה שאני אבין את זה, עד הסוף.
כן, הדבר המושלם הזה? הבנאדם שאת מעריצה כ"כ? זה ששנה, שנה שלמה שכנעת את עצמך שלא תחזרו?
אז הוא אוהב אותך עכשיו.
הוא אוהב אותי.
שכולם ידעו, אני רוצה שכולם ידעו.