לאנדרו שלי,
אתה כבר לא שלי.
אני בוכה כמו שלא בכיתי מעולם. אולי פעם אחת.מה לא ראית אותי בוכה אף פעם ? אבל דיברנו על זה בדייט הראשון.
בואנה אתה מפסיד, אתה לא יודע מה שאתה מפסיד.
איך אני נהיית יפה כשאני בוכה, עוד יותר מכרגיל.
העיניים מבריקות ואדומות כמו פנינים ביום לא טוב, השיער ניראה שופע ועמוס מרוב מריטות והתעסקויות.
סומק בלחיים, כל כך אדום. הכי אדום.
כמעט הכי אדום, אחרי השפתיים, איך הן גדולות ואדומות וכפולות מכרגיל ונפתחות ונסגרות וננשכות.
והריסים מתעבים מהדמעות, והאף מתחדד מקינוח.
ולפעמים אני לוחשת את השם שלך , אז היית יכול לדמיין שאנחנו שוכבים עכשיו. כן זה ממש כמו סקס.
לא שאני יודעת כי לא הספקנו כי לא אהבת אותי מספיק ואתה כמו שאתה תמיד אתה לא עושה דברים כאלה עם אנשים שאתה לא אוהב.
ואני כל כך יפה. יא חרא לא כועסת. לא שונאת.
אבל כמה שאתה מפסיד ריבונו של עולם, חבל שלא בכיתי קצת כשעוד היינו ביחד, אולי היית נשאר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
