וזה כאב וירד דם, אבל זה לא העניין.

המצב רוח שלי מוגדר לעצמי ואני לא ממש רוצה לדבר על זה. אני נלחצת כל פעם שאני שומעת אמבולנסים והכעס שלי רק ממשיך וגובר.

היום ערב חג ואני הולכת לארוחה אצל רחוקים שלנו (נראלי). מבאס אותי כמו כולם שעוד מעט חוזרים לבצפר, אבל אני מתעודדת מזה שעוד מעט אפשר לאכול לחם. משמע- פיצה מחר בערב (על אבא (Y)).

רציתי לבקש משהו שהרבה זמן מטריד אותי (ואני יודעת שזה מפתיע ובזמן מוזר, אבל הגיע הזמן לכתוב על זה).

השם שלי...

בכיתה ג' ניגשתי למורה וביקשתי בקשה. עמדתי מול הכיתה וביקשתי שיקצרו לי את השם ויקראו לי נסי.

אני לא חושבת שזה מפתיע. ממש סבלתי מהשם שלי. ירדו עלי וצחקו עלי וממש נפגעתי מאנשים כתוצאה מזה. לא פלא שיצאתי ילדה כלכך שקטה ופחדנית (בעיקר עם אנשים):/

ולכן.. ככה מכירים אותי. ולאנשים זה נורא פשוט והם מעדיפים לקרוא לי ככה, כמו שלי זאת הייתה הקלה שאני ידועה ככה.

אבל דיי, נמאס לי ואני מתעבת את השם הזה ורוצה את שמי המלא. באמת שזה מטריד אותי ומרגיש לי מגעיל. לא יודעת מאיפה זה צץ לי, לא זוכרת ממתי זה התחיל ואני לא הולכת לתת סיבות לאף אחד.

אני יודעת שזה מפתיע לשמוע, חשבתי על זה הרבה לפני שהחלטתי לכתוב על זה פוסט.

אני יודעת שזה נשמע מתנשא, אבל באמת שאני הבנאדם האחרון שיתנהג בתכונה הזו. (אז ד"א.. וותרו על תגובות הנאצה).

אני לא אענה לשם הזה ואתקן אנשים, עד כמה שזה מביך,מוזר והזוי בשבילי.

תעשו מאמץ, אני יודעת שזה מוזר :/ אני יודעת שזה לא בדיוק שם ואני יודעת שזה לא בדיוק נורמאלי. אבל... באמת... לא קוראים לי נסי :/

לא משפחה,לא חברים,לא קרובים,לא רחוקים,לא מורים,לא זרים ולא אחרים.

תגידו ביי ביי לנסי, לא רוצה לענות לשם הזה יותר.

- מי שקרא את זה, אני שמחה שקרא. אני גם אשמח לתגובות (במיוחד מאנשים שמכירים אותי) אבל תשקלו אותן בבקשה :/ זה חשוב לי

תמונה. (סנאית שלי 3>).