לא כתבתי כמה זמן. וזה לא שאין לי על מה. המוח שלי לא ריק, ממש לא, להיפך.

אני לא מצליחה לכתוב. אני פותחת קטע חדש, מוחקת, מתחילה מחדש, שומרת טיוטות, מתחרטת.

אני לא מצליחה להביע את מה שאני באמת רוצה להגיד. את מה שאני באמת חושבת.

אולי בגלל שיש הרבה דברים שאני רוצה לצעוק, הרבה שאלות שיש לי לשאול,הרבה תשובות שאני רוצה לתת.

מצחיק שדווקא על ה"מחסום כתיבה" הזה אני יכולה לכתוב.

איך אני מרגישה? מה אני מרגישה?

אני מרגישה.. שהצלחתי לגרום סבל לעצמי. הצלחתי לגרום סבל לאחרים. הצלחתי לגרום לדברים להתפרק.

הדברים שהכי חשובים לי.

ואני רוצה להגיב על כל דבר שקורה, אבל אני לא יכולה לכתוב בדיוק מה שאני כותבת, כי אני יודעת גם מי קורא את זה.

אז אני אכתוב סתם, אכתוב בשביל הכתיבה עצמה.