ריקוד.

המקצוע הזה, הוא כמו סם בשבילי.

הוא גורם לי להמון סבל, גם נפשי וגם גופני.

אני כל פעם אומרת 'הפעם זהו, הפעם אני מפסיקה' ובסוף לא עושה את זה..

הוא עושה לי רע ואני מודעת לזה.

אבל מצד שני, הוא עושה לי כל כך טוב.

אני לא מסוגלת להפסיק, אי אפשר, לא עכשיו.

ברגע שמתמכרים אליו הוא פוגע בך עוד קצת ועוד קצת, ואי אפשר לצאת מזה יותר.

יש בו רע ויש בו טוב.

השאלה היא אם שווה לסבול את הרע בשביל הטוב?

אני כבר מתוסכלת ממחשבות ומאמצים.

מתי זה הפך למשהו שדורש כל כך הרבה מוח? מתי הפסקנו לרקוד מהלב? אבל כל הזמן מהלב.

זה משתלט עליי ואני לא יכולה לעצור את התסכול הזה.

אני צריכה עזרה. אני חייבת.