אף פעם לא ידעתי להתחבר לאנשים חדשים.

אני לא יודעת, ואני גם לא אדע.

כי גם עם החברים שיש לי, אני לא זאת שמספרת סיפורים, שמצחיקה, שמוציאה הרבה מהפה, שדומיננטית, שמדברת.

אני אף פעם לא הייתי כזאת. אני פשוט לא יודעת איך.

וכאחת שלא יודעת איך, המקום הזה נוח. של להישאר עם החברים שלי כי אם הם ילכו לאן אני אלך?

ובגלל זה כשיש אנשים חדשים, שאני כל כך רוצה להכיר, שאני כל כך רוצה להתחבר אליהם.

אני לא יודעת איך.

אני מנסה לדבר ולהצחיק ולצחוק - אבל אני לא מבינה איך אנשים מצליחים לעשות את זה.

ואני לא מצליחה להתחבר לאנשים, כי איך הם יתחברו אליי אם אני לא מדברת? זה הגיוני.

אז אני צוחקת ממה שהם אומרים, מוציאה מילה פה ושם כדי להראות שאני כן מנסה.

אבל זה לא שאני יודעת איך להתחבר אליהם.

אף פעם לא ידעתי, ואני גם לא אדע.

ואני לא מבינה את הקטע המטומטם הזה של להשוות כל הזמן.

ביקשתי סליחה וזה מרגיש כאילו את סתם מנסה לגרום לי להרגיש אשמה. זאת אומרת, יותר ממה שאני מרגישה שהוא בצדק.