הנשיקה הכי גרועה בעולם.

של שנייה או אפילו פחות.

אני אפילו לא זוכרת אם הספקתי לעצום את העיניים או לא.

אני רק זוכרת את הלב שלי.

ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי.

ואתה גם ניסית יותר מדי שזה כבר לא כל כך הצליח.

אבל לפחות סוף סוף אחרי חודשיים כבר אזרת אומץ.

אז נשיקה ראשונה.

אם יהיו גם אחרות אז זה אולי ישתפר.

אבל עכשיו בוא תמצא אומץ גם לנשיקה שנייה.

ללכת ברחוב הריק מאנשים אך מלא בריח של גשם.

מוזיקה רגועה מתנגנת באוזניות.

תחושה של קור או חום, לא בדיוק ברור.

רק ללכת בלי מטרה, לעוף עם הרוח.

הריח של הגשם.

המוזיקה.

הקור החם בידיים.

הרוח.

רק להירגע לשנייה. ולנשום. לא לשכוח לנשום.

קשה לי.

מבחינתי, השגתי את המטרה שלי.

עצם העובדה שאני מסוגלת להיות איתכם בלי שאר הבנות.

וזה באמת כיף וזורם ומצחיק ואפשר לדבר איתכם על הכל.

להיות איתכם בלי כל הבנות, זה דבר שהיה מלחיץ אותי בעבר,

כי לא ידעתי איך להתנהג ומה להגיד...

עכשיו אני יודעת - תתנהגי כמוך. תגידי מה שאת רוצה.

וזה עבד.

אני כל כך מרוצה מעצמי (:

בתכלס, אתה פחדן לא פחות ממני.

אתה טוב במילים. אתה פותח את הפה וכובש את כולם.

אבל במעשים, אתה פחדן כמוני,

כי אתה מתקרב ולא עושה כלום.

והם תמיד מדברים, על זה שאנחנו אלה שמעכבות את הכל.

שהם מנסים ואנחנו לא נותנות להם אפילו להתקרב.

והם.. אתם. צוחקים ביניהם שהם רק רוצים לנשק את החברות שלהן,

אבל זה לא יקרה בזמן הקרוב כי אנחנו בנות. הבנות האלה.

הלו.. אתה לא זוכר? אני זאת שיזמתי.

ואחרי שאני יזמתי, אתה זה שברחת.

אני לא מתכוונת ליזום שוב, לא משנה כמה קרוב תתקרב ולא תעשה כלום.

רק תנסה לחשוב כמה מובכת הייתי. כמה מובכת אני עכשיו.

אני ממשיכה ואומרת לעצמי: 'תיזמי כבר! נו, למה את מחכה?!'

אבל אני עדיין מובכת. ועדיין פחדנית.