whats left of me
a broken princess of a kingdom who lives only in her mind..collecting whats left from the pieces that shell never find |
| 9/2008
בסופו של יום.
אתמול זה נגמר, הוא שוחרר רשמית.
אחרי מריבונת שיצרה ביננו שתיקה מציקה האשמתי אותו כמו שאני עושה תמיד,
"הוא מעצבן אותי,הוא לא מבין אותי,הוא פוגע בי..וכ'ו"
ואז עצרתי.
וחשבתי על מה שאני עושה לו..
אני מכניסה אותו למיטה החולה שלי.
עוצרת את החיים שלו ביחד עם שלי.
החלטה כבר התגבשה לה כשהסתכלתי עליו ישן,שריר הדאגה משאיר סימנים על המצח שלו, כתפיים קפוצות, העולם על הכתפיים שלו. ואולי לא העולם, אולי רק הבחורה שהוא אוהב מספיק בשביל להפוך בשבילה עולם ועוד עולם ועוד עולם, והתיק שהיא סוחבת איתה..
חבר שלו אמר לו פעם שאם אני באמת אוהבת אותו אני ישחרר אותו מזה,הוא עצמו התעצבן ואמר שגם אם אני ארצה לשחרר אותו הוא לא יתן לי לשחרר אותו,זה נשמע טיפשי בזמנו, למה שנרצה בזה בכלל?!
אבל התמונה השתנתה שוב ושוב ושוב, וכל פעם שהכל הסתדר הכל נפל תוך שניות,
ולא סתם נפילה, אלא מפולת סלעים של ממש.
ואז זה כבר קרה, המילים יצאו לי מהפה.
אני חושבת שנתתי לו שקט עכשיו,
נתתי לו הזדמנות להישאר איפה שטוב לו.
ואני..
לא מפסיקה לבכות, אני לא יודעת להיות בלעדיו.
מהרגע שזה התחיל היינו ביחד כל רגע ורגע.
שכחתי איך לנשום בלעדיו,
אז אני בוכה, ובוכה, מקווה שהאוויר יגיע לי לריאות מתישהו,
ואז כמעט אבל אני מרגישה כמה כואב לי בחזה וכמה אני מתגעגעת וכמה הוא לא מחבק אותי עכשיו..
דווקא כשכבר ראיתי בראש שלי איך הוא יחבק אותי חיים שלמים.
אני רק רוצה שפעם אחת הכל יצא כמו שצריך..
שהכל יהיה בסדר.
אני אוהבת אותו כ"כ..
שכחתי כמה כואב להתאהב,
זה היה נחמד.
רק חבל שנזכרתי..
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
