בני אדם הם כמו דולפינים, כשהם נכנסים למים הם נרטבים.
|
| 1/2013
דורימון וזה
אני קוראת עכשיו את אשתו של הנוסע בזמן. זה היה נישמע לי ספר ממש מגניב לפני שהתחלתי לקרוא אותו, וכשקראתי שמתי לב שמשהו מוזר... אז בדקתי מי בדיוק כתב אותו. וגיליתי שאודרי ניפנגר, כנגד כל הסיכויים, היא בחורה. (אתם חייבים להודות שהשם שלה לא בדיוק מרמז על זה!)
וזה מסביר למה קלייר כל כך תלותית והנרי כל כך אובדני. אז ההסתייגות שלי מספרים של בחורות הגיע עד למצב שאני באמת חושבת שאם גבר היה כותב את זה, זה היה הופך להיות ספר הרבה יותר מוצלח ומעניין.
נשים עם הרגשות המקובעים שלהן... \:
מה שכן זה גרם לי לחשוב על דורימון. ועכשיו אני הולכת לכתוב על איזה פרק מסוים, אז סליחה.
הילד-כאפות-ההוא-עם-המשקפיים-שאני-לא-זוכרת-את-שמו היה צריך להכין את השיעורי בית שלו ליום אחרי, אבל הוא לא עשה את זה אז דורימון הבטיח לו שהוא יטפל בבעיה. "אבל איך תעשה את כל העבודה הזאת בלילה אחד?" שאל אותו הילד, "אני אשתמש במכונת הזמן שלי" ענה דורימון. המשקפופר הקטן הלך לישון והשאיר את האחריות על שיעורי הבית שלו בידיו של דורימון. בבוקר הוא התעורר והופתע לגלות שדורימון עצבני בטרוף וכל מה שהוא רוצה לעשות זה לישון בשקט ולשנוא את כולם. אבל העיקר היה שהשיעורי בית היו מוכנים. כשנובו (הייתי חייבת לבדוק איך קראו לו במוקדם או במאוחר!) חזר מהבית ספר שמח בגלל המחמאות שהוא קיבל על שיעורי הבית המושלמים שלו, דורימון עדיין היה עצבני לגמרי, אז נובו החליט לשאול אותו מה בדיוק קרה. אז דורימון סיפר שהוא היה צריך עזרה עם כל העבודה הזאת, אז הוא החליט לנסוע קדימה בזמן ולגייס את עצמו של עוד שעה, עוד שעתיים, עוד שלוש ועוד ארבע שעות לעבודה. אז בסך הכל הם היו 5 דורימונים ובהתחלה התוכנית שלו עבדה יופי והעבודה התקדמה מהר. אבל דורימון המקורי שם לב שכלל שהדורימונים האחרים מגיעים משעות מאוחרות יותר ככה הם עצבניים יותר, הוא לא הבין למה. הגיעה השעה אחת בלילה, ודורימון כבר התחיל להתעייף, אבל אז בא דורימון אחר ולקח אותו שעה אחורה. זה עיצבן אותו אבל הוא הבין שזה בדיוק מה שהוא עשה לפני שעה, אז אין ברירה אלא לשתף פעולה. אחרי עוד שעה (עדיין אחד בלילה) הדורימון של שעה לפני לקח את הדורימון שלקח את הדורימון המקורי שעה אחורה, ככה שלפחות הפעם הוא יכל להתקדם שעה. אבל כזכור, דורימון המקורי לקח ארבעה דורימונים אחרים, וכשדורימון המקורי הגיע לשעה שתיים בלילה לקחו אותו שוב. וככה המשיך הלילה שלו.
יוצא שההחלטה של דורימון לגייס את עצמו מארבע זמנים שונים עלתה לו ביוקר.
מה שמעניין בקטע הזה זה איך הארבעה דורימונים מההתחלה של העתיד של הדורימון המקורי היו עצבניים עוד לפני שהמקורי התקדם אפילו שעה אחת קדימה. אני מניחה שברגע שהוא החליט לגייס את האחרים הוא קבע את העתיד שלו בתור דורימון עייף במיוחד.
אז זה כמו באשתו של הנוסע בזמן, כשהנרי פוגש את קלייר בפעם הראשונה (ואם לא מסבירים בספר איך זה שהוא הגיע דווקא לליד הבית שלה עוד לפני שהוא הכיר אותה אני מתכוונת לשרוף את הספר בל"ג בעומר) ברגע שהוא מחליט שהוא אוהב אותה הוא יודע שהוא גם יתחתן איתה בעתיד וזה גורם לו להמשיך לבוא לפגוש אותה. אני מניחה.
ובכלל מעצבן אותי שהנרי נוסע במרחב בנוסף לזמן. זה חורג מכללים מאוד בסיסיים של מדע בדיוני.
אני די מופתעת שבכלל זכרתי את הפרק הזה של דורימון כל כך מדויק, יחסית לסדרה שראיתי בתחילת היסודי. ואם תהיתם פעם מה הייתה כל ההתלהבות בדורימון מהמאה ה21, אז דורימון יצא ב1979. אני לא יודעת מה איתכם אבל אותי זה די הפתיע.
פעם דורימון גרם לי לחכות שהמאה ה21 תגיע כבר, גם אם אני אהיה זקנה לגמרי ואני לא יהיה מסוגלת לעשות כלום, אני עדיין הייתי שמחה לפחות לראות את כל הגדג'טים האלה.
ואז גיליתי שאנחנו חיים במאה ה21 עכשיו. אני מוצאת את זה די עצוב.
האמת שכתבתי את הפוסט הזה בשביל לשתף חוויות על 1984, שזה לא ספר של בחורות בכלל. אבל יותר מדי קל לי להתלונן על ספרים גרועים. אני צריכה לעבוד על זה פעם ולכתוב פוסט אופטימי על ספרים שכן אהבתי. בהזדמנות.
אז 1984 הוא אחלה ספר. למרות שזה נורא אובדני. בערך כמו רקוויאם לחלום, שלכל הדמויות רע בהתחלה, באמצע יש עלילה ותקווה בדיונית, ובסוף רע להם אפילו יותר.
וזה הכל.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: