בהמשך לניסיונות של אמא שלי להפעיל את הפרוטקציות שלה ולמצוא לי עבודה, היא דיברה עם חברה פסיכולוגית שלה שעובדת במרכז ייעוץ לנוער בעייתי. באותו 'מרכז ייעוץ' מסדרים לבני נוער עבודה בקיץ. וכך הגעתי לקבוצת תמיכה הראשונה שלי לאותו יום.
הגעתי לחדר קטן ולבן, ישבו בו איזה 15 ילדים בגילאים שונים, במעגל, בשקט. זיהיתי שניים מהם. אחד מהשכבה, ואחת מהסנטר. היה לה איילינר ופפיון בשיער אז אני מנחשת שהיא עדיין חלק מהפריקיאדה.
אז הגיעה מישהי להרצות לנו על התוכנית הזאת ואני לא הולכת לספר לכם בכלל כמה זה היה מפגר וכמה הרגשתי אוטיסטית. אני רק רוצה לספר שהיה שלב שהיא שאלה "מי כאן מעל גיל 17?" והיה איזה שמן עם קוקו וחולצה של נייטוויש שאמר "אני! ואני בכלל בן 27..." אני לא חושבת שיש לי מילים בשביל להעביר את האוטיזם שנדף ממנו, אבל סמכו עליי, זה היה משהו מדהים.
מאוחר יותר חילקו לנו טפסים שהיינו צריכים למלא, הכל היה בסדר עד שהבנתי שאני צריכה לכתוב שם מי בדיוק מטפלת בי ואיפה. ביקשתי סליחה ויצאתי.
כשיצאתי הלכתי להיפגש עם אריאלה, שבה נתקלתי במקריות כשהייתי בדרך לאותו מרכז תמיכה. אריאלה בירכה אותי ב"מה את עושה מחוץ לבית?"
הלכנו לעוד מרכז נוער איכס כלשהו. ישבו שם כמה הומואים מדומים וניגנו על גיטרות ביותר מדי התלהבות. אז ניגשה אלינו מישהי, כנראה האחראית שם, והזמינה אותנו לצייר איתה. (היא הביאה צבעי פנדה והכל!) אז ישבתי שם, דיברתי איתה על החיים הכה מופלאים שלי, וציירתי לוויתן עם כנפיים. לפעמים היא אמרה לי "למה את מרגישה שהמצב הוא ככה?" ודברים כאלה. אני חושבת שהיא הייתה עוד פסיכולוגית נוער חובבת, רק שהיא ניראתה מסוממת נורא.
בשלב מסוים התחילו להגיע אנשים שאני מכירה, אחד מהם הוא מטאליסט לשעבר שהמיר את דתו להומסטאק. כולם יודעים שברגע שאתה הופך להוסמטאקר, אתה תקוע שם לנצח. נתתי לו חיבוק אבל צחנת ההומסטאק שנדפה ממנו לא איפשרה לי לשהות שם יותר. אז המשכנו לקבוצת תמיכה הבאה.
עכשיו אני אספר על השיא - קבוצת תמיכה לגייז אמיתיים! לא מדומים כאלה עם גיטרות או חולצות של נייטוויש. גייז שמחמיאים אחד לשני על האורך של הריסים ומבצעים שונאן איי בלייב!
אני מאשימה את אריאלה.
הלכנו לדירה של שני אנשים עם חולצות ורודות ודגלים של מצעד הגאווה בחוץ. בפנים היה ספות ואוכל ומלא גייז מוזרים. זה היה בדיוק מה שציפיתי מחבורה של גייז שמתאספים ביחד ומדברים על הבעיות שלהם בעולם הסטרייטים.
"שמעתם את הנאום של שמעון פרס אתמול? הוא הצהיר שהוא מעוניין בשוויון מגדרי! אני התרגשתי נורא ובכיתי על אמת."
"אז היא באה אלי ואמרה לי 'מה את לסבית?! ממתי?' מה היא אומרת לי ממתי? אני נולדתי לסבית!"
"אתה ביסקסואל?! מצטער, פשוט שני האקסים שלי היו ביסקסואלים גם והם התאימו בדיוק לסטיגמה. מאז אני הבטחתי לעצמי להתרחק מביסקסואלים."
אני הרגשתי כמו הילדה בסרט ההוא שאמור לדמות חיים של גייז. הילדה אוהבת בנים וכל הילדות האחרות לא אז כולם מנדים אותה. אני הייתי הסטרייטית בעולם הגייז וזה היה מוזר נורא.
מאוחר יותר גם ראיתי את צח!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: