בני אדם הם כמו דולפינים, כשהם נכנסים למים הם נרטבים.

2016 התחילה יחד עם השירות הלאומי שלי.
יתרונות: אני משרתת במשרד הקליטה והעלייה, ובקרוב תהיה לי גישה למערכת של משרד הפנים, מה שיאפשר לי לחטט בחיי כל אדם שאבחר! ונסיעות חינם, ודירה.
חסרונות: הדירה מלאה בפאקצות. וגם משרד הקליטה.
משרד הקליטה התלהבו ממני בגלל ששתי בנות השירות האחרות דוברות צרפתית, והם זקוקים לדוברי רוסית. וטוב, שיהיה, רציתי עבודה משרדית משעממת וקיבלתי עבודה משרדית משעממת. יש להם מרפסת עישון מוצלחת ומטבחון מאובזר היטב, ואני לא מתלוננת. לבנות שירות הצרפתיות קוראים דפנה ושאנון, והן מדברות צרפתית ביניהן כמו גם רוב העובדים. אני חושבת שאני מבינה איך מרגישים לא דוברי רוסית כשהם מוקפים בדוברי רוסית.

באחד הימים ירדתי לקנות אוכל עם דפנה. דפנה היא דוסה שמנה עם חצאיות-בקושי-עד-הברך, שיער מחומצן וליפסטיק ורוד בוהק. הלכנו לסופר והיא קנתה לחמניה בשביל להכין ממנה טוסט. בסופר התנגן השיר החדש של ג'סטין ביבר ודפנה התחילה לשיר, חייכתי אליה וחזרתי להתעסק בטלפון באדישות. היא המשיכה לשיר כשהגענו לקופה והקופאית (אתיופית עם שיניים עקומות, מחשוף, וליפסטיק אדום) אמרה לה שהיא שרה מאוד יפה. "כן? באמת??? וואי איזה כיף חח D:" התלהבה דפנה והמשיכה לשיר בכל שאר השבוע. מסתבר שככה היא אוהבת לבלות את המשמרות שלה בקופיקס... ביום אחר היא סיפרה לי על האהבה שלה לסלפים ועל איך שהיא מתייחסת ללצלם את עצמה כתחביב. ופעם היא הסתכלה על הטלפון ונקרעה מצחוק ואז הראתה לי תמונה באינסטגרם עם כיתוב "תארו לכם איזה מגניב יהיה עם כל מי שפנוי ילבש חולצה שכתוב עליה שהוא פנוי חחחח"... "נכון רעיון מגניב?" שאלה דפנה, ואני ניסיתי את מזלי בלהסביר לה למה 'פנוי' לא צריך להיות שווה ל"תתחילו איתי" ולמה האידיאליזציה שהחברה עושה למונוגמיות מפגרת. טוב, אני לפחות ניסיתי...
ביום שהלכתי עם דפנה לקנות לחמניה היא חזרה למטבחון ושלפה גבינה מפונפנת, פסטו וטונה, והכינה לעצמה את הטוסט הכי שווה בעולם. באותו יום אכלתי קוראסון חמאה מקופיקס, וזהו. לכן החלטתי לערוך קניות בסופר בדרך הביתה ולפנק את עצמי בארוחה אמיתית ואיכותית. הבעיה העיקרית שלי עם לגור מחוץ לבית היא המזון. אמא שלי גילתה שאני במינוס וסגהר אותו עם בונוס של כמה מאות שקלים, אני יכולה לחיות עליהם בקלות עד שהכסף מהשירות הלאומי יכנס לי לחשבון. אני שוקלת לבזבז חצי מהסכום על סמים, אבל זאת לא הבעיה. יש לי כסף, אין לי על מה להוציא אותו. אולי זה הסופרים ברמת גן בהשוואה לסופרים בברלין... המחירים המוגזמים, המבחר המצומצם והאיכות הזוועתית... באותו יום קניתי מוצרלה זולה, פסטרמה זולה, לחמניות, פסטו ומילקה. כשהגעתי לדירה הפכתי את המצרכים לטוסט וגיליתי את זוועות המוצרלה הזולה. "לא הייתי בסופר מאז ברלין, ועכשיו קניתי מוצרלה זולה ומגעילה" סיפרה לאחת מהבנות בדירה. "איזה טעם יש לה? טעם של קשקבל?" "מה זה קשקבל?" שאלתי ונגסתי בטוסט. החל מאותו רגע עלתה בי המחשבה על המילה קשקבל כמחשבה טורדנית כפייתית שלא הצלחתי לנקות מראשי. ק...שק...בל......קשקבל..... "כן, זה טעם של קשקבל..." אמרתי והטחתי את הטוסט בתחתית הפח ביחד עם הגבינה. הטוסט שלי היה אסון.
למחרת לקחתי איתי שתי לחמניות, בשביל להחליף אחת בקצת מהגבינה של דפנה. אבל אסון הטוסט המשיך... בשעת הפסקת הצהריים כל הצרפתים התכנסו במטבחון ופיטפטו בצרפתית, הכנתי תה כשחיכיתי להזדמנות לבקש מהגבינה של דפנה, ואז... ראיתי שדפנה אוכלת כריך מקופיקס. "דפנה נכון שאמרת אתמול שתמיד חסר לך לחם לטוסטים? אז בדיוק אתמול קניתי לחמניות והבאתי לך אחת..." קטעתי את רצף הצרפתית. "אה וואי חבל שלא אמרת לי, כבר קניתי קופיקס חח" קיבלתי כתשובה ויצאתי להתבודד בחדר אחר. שתיתי תה ואכלתי לחמניה בלי כלום והרגשתי את התסכול והמבוכה בולעים אותי למצולות. לפתע נכנסה אחת מהעובדות הצרפתיות ושאלה אותי למה אני יושבת לבד, אמרתי שככה נוח לי, והשאלה הבאה הייתה "שכחתי להציע לך אבל יש לי גבינה צהובה ואת אולי רוצה פרוסה?" מצד אחד הרגשתי אסירת תודה כי כל מה שרציתי מהיום שלי הוא טוסט, ומצד שני הרגשתי הכי נערה במצוקה בעולם... אין לה כסף לגבינה צהובה היא צריכה נדבות... העובדים צריכים לעזור לילדה במצוקה ולהציע לה בעצמם כי היא מתביישת להודות בחולשות שלה...... נטל שצריך להאכיל....... בסוף הסכמתי, ומאז אני דואגת לאוכל כל יום.
אותה צרפתיה שנתנה לי את הגבינה, יצאה אתמול מוקדם כי החתולה שלה מתה, היא בכתה כל הדרך החוצה...

הבת שרות הצרפתיה השניה - שאנון, יפה וקונטרסטית, דוסה שלובשות מכנסיים לפעמים. שאנון פחות פאקצה מדפנה אבל לדעתי הסיבה לכך היא שהיא מדברת פחות. התוכניות של שאנון לשנה-שנתיים הקרובות הן למצוא בעל.

ואתמול היא ביקשה ממני סיגריה. "שאנון אל תעשני!!!" פקדה דפנה. "אבל עישנתי סיגריה אחת אתמול וזה היה נחמד..." "את מתחילה מסיגריה אחת ואז עוד אחת, ואז מתמכרת. אסור לעשן סיגריות, רק נרגילה זה בסדר." דפנה שפכה עוד חוכמת חיים על הפרשה. ואני גילגלתי סיגריה לשאנון בגלל שרציתי לראות אותה נהרסת. ויצאנו למרפסת ועישנו. שאנון השתעלה, התלוננה על כאב ראש, שאלה "מה שאני מרגישה זה נורמלי? אני הולכת למות?" היא התפלפה מסיגריה ואני עמדתי שם וצחקתי עליה. "אף פעם לא עישנת?" שאלתי. "הייתה מחששה בבית ספר שלי כן? אבל זה לא היה הקטע שלי." "אף פעם לא עישנת סמים?" "לא... את כן???" הנהנתי. היא התלוננה שוב על הכאב ראש וכיבתה את הסיגריה ונכנסה פנימה בשביל לשבת. המשכתי לעשן את הסיגריה שלי כששאנון קראה לי להכנס פנימה. נכנסתי פנימה כשסיימתי את הסיגריה והתיישבתי לצד שאנון במשרד של הצרפתי המגניב שבא עם שלייקס. הוא אמר "סמים על הכיפאק אבל לא בעבודה הא? " :-) צרפתי מגניב!♥ ואז שאנון המשיכה להתלונן על הכאב ראש שלה ואני והצרפתי המגניב צחקו עליה. שאנון שאלה אותי כמה פעמים עישנתי סמים ועניתי "מספיק" היא אמרה "וואו... מספיק..... זה ממש הרבה......"

הדירה ברמת גן:
כשפילסתי את דרכי לדירה בפעם הראשונה התפאלתי ממראה הבניינים הגבוהים והנוצצים, הפארקים הירוקים והאשכנזים שמטיילים עם הכלבים שלהם. הבנתי שנפלתי על האזור החדש והיפה של רמת גן. שהוא אמנם לא הכי נגיש, אבל כן מהווה סביבה טובה לשהות בה. בכניסה לבניין היה קוד, שלא ידעתי, ולכן נאלצתי לחכות עד שמישהו יכנס או יצא. מילא. בסוף נכנסתי וניחשתי את הדירה על פי השלט "כאן גרות בכיף - אנחנו =)" נקשתי על הדלת. אין תשובה. צלצלתי. אין תשובה... התקשרתי לאחת מהדיירות ושאלתי אם יש מישהי בתוך הדירה, היא ענתה שהיא בעבודה ושהיא תתן לי מספר של מישהי שאולי נמצאת. התקשרתי אליה, גם היא אמרה שהיא עובדת ושהיא תגיע במינימום עוד שעה וחצי. בשלב הזה הייתי על 5%, ונרקבתי בחוץ שעה וחצי עד שהבחורה מהטלפון הגיעה. קראו לה מיכל והיא הייתה מהפאקצות שמתלבשות בסגנון 'היפי' בקטע אופנתי. היא סיפרה לי שהיא עשתה את השירות הלאומי שלה בגן אנתרפוסופי וברחה משם כי האנתרפוסופיה הקריפה אותה. חח... אבל חוץ מזה היא החביבה עלי מבין הדיירות.
הדיירות האחרות:
-טבעונית לסבית אנרגטית ומציקה, היחידה שתואמת את סוג הבנות שציפיתי למצוא בדירה. מסתבר שפגשתי אותה כשהייתי בכיתה ט', ושכחתי. כי היא מציקה ומיותרת, ונשארה כזאת. היא חושבת שהעבר המשותף שלנו אומר שנהיה בסטיות לנצח, ואני חושבת שהיא צריכה ללמוד להפסיק לעוף על עצמה בקול רם. הפגישות איתה גרמו לי להבין שהחברים הטבעונים שלי מאוד מוצלחים בתור טבעונים, הם לא מזכירים את הטבעונות שלהם בהקשרים לא רלוונטיים. אבל היא... היא גרמה לי להבין למה טבעונים נחשבים לטמאים. היא סטריאוטיפ של אשכנזיה לסבית טבעונאצית שמאלנית שמחפשת בכוח 'צדק' להלחם עליו בשביל להרגיש פחות אפסה. שתמות!!
-פאקצה מהצפון הרחוק שעובדת כל הזמן וחוזרת לדירה מאוחר #1.
-פאקצה מהצפון הרחוק שעובדת כל הזמן וחוזרת לדירה מאוחר #2.
וכשהן מדברות ביחד... זאת אורגית פאקצות מהגיהנום.
מה שמרתק אותי בפאקצות בדירה שלי היא השאלה - מה הן עושות בדירת שירות בעיר הגדולה? אני יודעת שהבחורה שהוקרפה על ידי האנתרפוסופיה לא התגייסה בגלל האסתמה שלה, אפילו שהיא רצתה. ושהטבעונאצית לא התגייסה כי... נו, זה תואם לסטריאוטיפ. אבל הפאקצה מבית שאן והפאקצה מעפולה?! ומילא, לא להתגייס, אבל למה שהן ירצו לעבור לתל אביב אם הן מבלות את כל הזמן שלהן בלטחון עבודה??
למה לא יכולתי לקבל דירת שרות של בנות מגניבות עם אופי? :(

עוד דבר שנורא בדירה הוא הרכושניות של כולן. לכל אחת יש מדף משלה במקרר, ובארונות במטבח, ובאמבטיה... באמבטיה יש ארבע סלסלות שבכל אחת מהן יש סט שונה של סבון-שמפו-מרכך. ואני לא הבאתי סבון או שמפו או מרכך... אז כל יום השבוע השתמשתי בתמרוקים מסלסלה אחרת. אני מקווה שזה לא יתגלה.
הייתה פעם שרציתי לקחת נייר אפייה בשביל טוסט ומישהי אמרה לי "אל תקחי את זה! זה ממדף שלא שלך!!!" וכאילו, מה לעזאזל... זאת חבילה של נייר אפייה... היא מצפה ממני ללכת ולקנות נייר אפייה בשביל להשתמש בחצי דף בשביל טוסט? כי אני פשוט לקחתי את נייר האפייה כשהיא לא הסתכלה. וגם הייתה את הפעם שרציתי לשים את השוקולד שלי במדף חצי ריק במקרר ואחת אמרה לי לא לעשות את זה כי זה לא המדף שלי. וטוב, אני מבינה ממה זה נובע, הן בטח מפחדות שיתחזרו על הדברים שלהן ולכן מסמנות טריטוריה. אבל למה שכל אחת מאיתנו תצטרך לקנות דברים כמו נייר אפייה וקטשופ וסבון בנפרד כשיצא לנו הרבה יותר זול להתחלק בהוצאות של מוצרים אלמנטריים??? פאקצות מפגרות.

והעיצוב של הדירה זוועתי!!!! יש חדר שצבוע כולו בוורוד, כולל רהיטים וקישוטי הלו קיטי. אני מודה ליקום בכל בוקר שלא קיבלתי אותו. הקיר בסלון מלא בבלוני יום הולדת צבעוניים עם שמות של בנות שכבר לא גרות שם. בנוסף יש כל מיני שיט כמו בדיחות גור ואוח, ו"girls just want to have fun" מצוירים בטושים על דפים ומודבקים במקומות אקראיים.
אני אמצא מה להביא במקומם ואעשה מייקאובר לדירה בלי לשאול אף אחד. כמו הסיגריה שנתתי לשאנון - אני רוצה להרוס ולהחריב ולתבל הכל בקמצוצים ממני.