בני אדם הם כמו דולפינים, כשהם נכנסים למים הם נרטבים.

אני כותבת בעיצומו של השבוע השלישי שלי בעיר הגדולה. העבודה במשרד הולכת ומתבררת כזוועתית. העולים החדשים בסדר, ואני יכולה גם להסתדר עם הצרפתיות. אבל הבוסית... היא אפילו לא באמת הבוסית אלא הסגנית שלה שמנהלת את הלשכה בזמן שהבוסית יצאה לחופשת כימותרפיה. והיא מתנהלת כמו מחשב מהניינטיז שקורס כשמנסים להריץ עליו אתר מודרני, ומנסה להריץ את המערכות הישנות שלו מחדש בשביל לתקן את המצב אך רק מחמיר אותו. לפעמים היא קוראת לי לבוא למשרד שלה בשביל להראות לי כמה הרבה עבודה יש לה, או חוזרת על אותו דבר שלוש פעמים רק במילים שונות. הרגלתי את עצמי לכבות את המוח כשהיא מתחילה לדבר כי הבנתי מהר מאוד שהיא רוצה לדבר לשם הדיבור ולא לשם הדיאלוג.
הייתה פעם שישבתי עם הבת שרות האחרת ועשיתי איתה את התפקיד שלה, מה שהיה פרודוקטיבי ביחס למה שעשיתי לפני כן - לשבת בחדרים של עובדים ולצפות בהם עובדים... ואז באה הבוסית ואמרה לי ללכת לצפות בעובדים עובדים. ואמרתי לה שאני לומדת הרבה יותר כשאני עושה חפיפה עם הבת שרות, ובכל מקרה - אני צריכה להכנס לתפקיד שלה ולא לתפקיד של העובדים. ואז היא התעצבנה והלכה והתלוננה עלי לעובדים אחרים. אני יודעת שהיא התלוננה עלי בגלל שכמה עובדות באו ודיברו איתי על זה אחר כך. זה היה פתטי בטרוף. לאחר מכן הבוסית עשתה לי שיחת נזיפה שבמהלכה התקשתי לכבות את המוח שלי בגלל שצפיתי ב"רקדניות קטנות" לפני כן והתוכנית הזאת היא גידול סרטי של התרבות האמריקאית והיא תמיד עושה לי חשק לבכות. היא דיברה הרבה על היררכיות ועל מבנה ה'לבנה בקיר' ושקעתי לדכאון מהמחשבה שהיא ממונה על אנשים במקום עבודה כל שהוא.
שמתי לב שיש קורולציה בין הגיל של העובדים במשרד הקליטה לבין יכולות מתן שירות הלקוחות שלהם. ככל שהם מבוגרים יותר ככה הם מגעילים הרבה יותר לאנשים. הרבה מהם עושים דברים כמו לצעוק חזק יותר על אנשים שצועקים, ולצעוק כשצריך להסביר, ולהודיע את החדשות הרעות לפני הטובות. ובאופן כללי לתת יחס מאוד עוין לאנשים שבסך הכל רצו עזרה.

הייתה פעם שהבוסית קראה לי למשרד שלה בשביל שאני אצפה בה עובדת. נכנס בחור שחור ושאל איזה קורסים אנחנו מממנים. היא צעקה מהר מאוד "אתה חוצפן אתה לא יכול לקבל כסף סתם ככה יש תהליך שצריך לעבור אתה לא מקשיב לי אתה לא מבין!!!!" והסתכלתי עליו וראיתי שהיא מפחידה אותו למוות. הוא עולה חדש שבא בשביל לשאול שאלה והבוסית של הלשכה אפילו לא רוצה לתת לו זמן להסביר את מה שהוא רוצה לדעת. המחזה היה נורא ונדרשו ממני הרבה כוחות נפשיים בשביל לא לפרוץ בדמעות. אחרי שהוא הלך, הבוסית אמרה "הוא היה נראה לך ערבי?" הסתכלתי עליה בפה פעור, מזועזעת, כשכל מה שעבר לי בראש הוא "גזענית זקנה ומפגרת", עניתי "לא" תקיף. היא אמרה "את אומרת את זה בכזה ביטחון אבל אני יודעת שאת, כמוני, אומרת את זה מתוך תקווה שהוא לא ערבי... את יודעת איך זה עם הערבים האלו, רק רוצים לסחוט כספים מהמדינה..." "הוא היה שחור איך הוא יכול להיות ערבי?" "אני יודעת? הכל יכול להיות עם הערבים האלו..." :'(
לסיכום - הבוסית במשרד הקליטה עתיקה וגרועה והמחשבה על זה שהיא ממונה על אנשים מאוד מדכאת אותי. אני חושבת שמשרד הקליטה הוא מקום עבודה נורא ואני בטוחה שאני לא אשרוד כאן עוד זמן רב.

עדכונים:
-שאנון קנתה קופסאת סיגריות אחרי שהיא התפלפה מסיגריה שגילגלתי לה, ועישנה אותה ביחד עם דפנה! :)
-נכנסה חדשה לדירה והיא אוטיסטית שלא מדברת והנוכחות שלה מעיקה. בניגוד לשאר הבנות, היא נמצאת בדירה הרבה, מה שרק גורם לי לרצות לשהות בדירה פחות.
-ביתקתי את בתולי הסמים של הדירה ועישנתי עם הטבעונאצית. הגעתי להבנה שהטבעונאצית היא ההזדמנות היחידה שלי להפוך את הדירה לדירת סטלנים, ולכן עליי לסבול אותה כחברה :( האמת היא שאני די נהנת מערבי העישונים שלנו. הבעיה היא שהאוטיסטית ישבה איתנו בכל הפעמים שיצא לנו לעשן. היא סירבה לעשן אך צפתה בנו מעשנות ורוקדות ונובחות אחת על השניה. וזה... לא נעים.
-העפתי את ההלו קיטי וגם קישטתי את הקירות בשיט שלי! אבל לצערי הדירה נשארה מכוערת.

טריפ האסיד שלי
מאז הפעם הראשונה שבה כתבתי על האסיד, עשיתי ממנו די הרבה... אבל עד יום שישי האחרון לא היה לי ממש 'טריפ' שבו התנתקתי מהמציאות.
היו לי הזיות בעיניים עצומות, שזה משהו שאף פעם לא קורה לי. כשעצמתי עיניים ראיתי מעלית עם קירות מראה שבה עמדו חבורה של יפנים. אחת מהן החזיקה סלפי סטיק, ואני ראיתי אותם דרך נקודת המבט של המצלמה. היפנים דיברו יפנית, התקבצו לתמונה ועשו פרצופים מפגרים אל עבר המצלמה. את כל זה ראיתי בכפילויות בגלל קירות המראה. הייתי רוצה להגיד שזה משהו ששלטתי בו ודימיינתי בעצמי, אבל האמת היא שזה פשוט קפץ לשדה הראייה שלי ברגע שעצמתי עיניים - יפנים שעשו סלפי במעמקי התודעה שלי.
מאוחר יותר הייתי בים של חיפה, ועל מקום מסוים בחוף היה פסיפס רומי. אוקי, הכל סבבה. התרחקתי קצת מהפסיפס וצפיתי בים. הבחנתי במוזיקת טראנס שנשמעת מרחוק. זה לא היה נראה לי מוזר בגלל שהייתי בים והרבה פעמים יש בליינים ומוזיקה. אבל כשהסתכלתי לצדדים לא ראיתי אף אחד. "אתה שומע מוזיקת טראנס מרחוק?" שאלתי את הרוסי, הוא ענה שלא... המוזיקה הייתה בתוך הראש שלי.
המשכנו ללכת כשכבר החשיך, צפיתי באבנים שדרכתי עליהן והבחנתי במשהו שנראה מוכר, תחילה לא הייתי בטוחה אבל כשהסתכלתי ממספר זוויות ראיתי שזה פסיפס כמו האחד שראיתי מקודם. "אה, יש כאן עוד אחד!" הכרזתי בגאווה. "מה יש כאן?" "פסיפס! נו כאן!" הראתי לרוסי את הפסיפס. "ליזה... אין כאן כלום..." לקח לי הרבה זמן להשלים עם העובדה שהוא צודק ואני טועה ושהאסיד אכל לי את המוח.