בני אדם הם כמו דולפינים, כשהם נכנסים למים הם נרטבים.

קטעי כתיבה, תמונות, יצירות - נוכחים בחיי על תקן זמני, שתוך זמן לא ארוך יפסיק להיות רלוונטי למי שאני.
היום נפגשתי עם שני רוסים שהכרתי בריינבו.
שמחתי לקרוא מחדש את הקטעים הישנים שלי ולראות מה כתבתי על אולג כשרק הכרנו. חיבבתי אותו גם לפני שלוש שנים ושמרנו על קשר מאז.
דיברנו על יציאה מהמטריקס, או כמו שהרוסים אומרים - "מטריצה". אולג ואנדרי, שניהם, לא עובדים ולא רוצים לעבוד. אולג בילה את תקופת הקורונה בים המלח, בעוד שאנדרי נאלץ לחזור לארץ מטיול נדודים ברוסיה. הוא סיפר איך חי בבונקר גרעיני נטוש בכפר רוסי נידח. אם היה נשאר שם היה נהנה, אבל לחזור לארץ ולשבת בעיר הוריד את רוחו. גם אולג לא אוהב לבלות בעיר, יכולתי לחוש זאת בעיקר כשנפגשנו במוסקבה - הסביבה העירונית הסוענת התנגשה עם נפשו הרגישה, הוא רגיש מאוד לויברציות של אנשים ונפגע מאנרגיות שליליות של עוברי אורח.
נושא השיחה היה - מדיטציות בסביבה עירונית, אולג הסביר מדוע מתכליתו של הדבר אין זה פרקטי - "כשאתה עושה מדיטציה, מנסה להתחבר לאמת המוחלטת, ומסביבך - לא רק האנשים שמעבר לקירות בבניין בו אתה גר, אלא כל האנשים ברחוב, בעיר. מכורח הסטטיסטיקה מרביתן של הנפשות לא יהיו מכוונות לטוב. אלו אנרגיות שניתן לחוש ועל פי כן שליליותן פוגעת בך. אם אתה מנסה להיות רגיש בסביבה עירונית, הרגישות מפרקת אותך."
אולג אמר הרבה דברים מעניינים, אבל גם הרבה דברים שלא הסכמתי איתם. הבנתי אותו, הוא רגיש לרגשות של הסביבה שלו, ברמה שמכאיבה לו.
הזדהתי עם תחושת השלווה הנובעת מן הטבע, עם העונג שבתחושת הניתוק מהמציאות כמו שאנחנו מכירים אותה. פחות הזדהתי עם חוסר היכולת למצוא שלווה בעיר. אם אינך מסוגל לסנן בין מה שטוב למה שרע, לא תמצא את השלווה שלך בשום מקום אליו תלך. בייחוד בקהילות של היפים, פעמים רבות יש אדם אחד שבא ברע וזה מספיק בשביל להרוס לכולם את מצב הרוח.
שלווה פנימית אמיתית אינה תלויה בסביבה כמו שאינה תלויה ברכוש או בנסיבות. אם אנחנו מסוגלים לכוון את המיינדסט שלנו לאושר, נוכל לעשות זאת גם כשאנחנו מתמודדים עם מטומטמים בחיי היום יום.

שיתפתי בתחושה שיצאתי איתה ממסע ההרפתקאות האחרון שלי, הרגשתי שלא חזרתי עם תוצרים חיוביים. נהנתי מהחלקים שהיו מהנים ואני לא מתחרטת על כך, למרות זאת ההרפתקאות שחוויתי לא פיתחו אותי לשום כיוון חיובי. אני חושדת שהדברים שאני הכי אוהבת לעשות הם בעצם צורות שונות לפגוע בעצמי.
כתוצאה מתקופת הקורונה, נחסמה האפשרות לטייל בעולם, מה שבכל סיטואציה אחרת הייתי שמחה לעשות. הייתי מבזבזת את כל הכסף שלי על טיול, חוזרת לעוני מדכא, ומבלה את שארית השנה בלנסות לאסוף את השברים. בגלל שלא תהיה לי אפשרות לבזבז את הכסף שלי על הרפתקאות, אאלץ להתרכז במשהו אחר. אני חושבת שהנסיבות האלו עשויות להיות חיוביות בשבילי.