"יש רק הבדל אחד בין אדם מטורף לביני. אדם מטורף חושב שהוא שפוי. אני יודע שאני מטורף."-סלבדור דלי

אני ניצולת גילוי עריות

התלוננתי לפני כשנתיים .

בגיל 16 11 חודשים ו26 ימים

כמה ימים לפני גיל 17.

סיפרתי שאבא שלי פוגע בי פיזית וגם מינית.

בתוך אישפוז פסיכיאטרי עקב אובדנות ופגיעה עצמית קשה.

אני ניצולה של ניצול.

ניצולה שהרבה נשאבים לתוך חלל של כאב חסר שליטה.

שנגררים לסמים אלכוהול ופגיעה עצמית לברוח מהמחשבה,לברוח מהמציאות הקשה.

מבחינתי זה היה השואה אם כבר מגיע יום כזה בשנה אז זאת השואה שלי .

אז כן היה לי אוכל היה לי מקלחת היה לי הרבה דברים בסיסים וקרש אחיזה .

אך הכאב הרגיש כמו מלחמה אינסופית ביני לבין עצמי.

ביני לבין אבא שלי.

ביני לבין אמא שלי.

ועד היום המלחמה עוד קיימת אבל פחות מלחמה אחת.

לפי דעתי כל אחד עבר שואה משלו .

מלחמה קשה שהרבה רגשות נפגעים.

וקוראים לזה שואת הנשמה.

לפחות ככה אני קוראת לזה.