זה מוזר. יש דברים שתמיד זכרתי ממש בבהירות, ופתאום התחלתי לחשוב עליהם, והתחלתי לפקפק בזכרונות האלה כי הם די דפוקים. אתה מתחיל לספר למישהו את הסיפור, ואז אתה פתאום עוצר וחושב לעצמך "רגע...WTF?".
אני זוכר שהיינו בגן. היה ממש כיף בגן. זאת נראה לי התקופה הכי טובה בחיים. אתה מצייר דברים כל היום, ואז יש לך שעת חצר. זה כמו בכלא, רק בלי האונס והמלא כושים.
היינו בחוץ, בחצר. ככה אני זוכר שזה קרה - משום מה היה סולם בחוץ. או שהילד שזמם את המזימה הביא אותו לשם, כמו שתמיד עושים ב WWF. בכל מקרה, אחד הילדים, נקרא לו ר', גנב לילד אחר, נקרא לו ד', את החברה. הוא תמיד הלך עם שתי בחורות משתי צדדיו, וכולם כיבדו אותו בגן. אבל אחת מהבחורות התאהבה בר', שהיה בן לסנדלר, אך הוא כתב שירים מדהימים על פרחים וכאלה.
בכל מקרה, ד' לא היה יכול לתת לדבר כזה לקרות, זה פוגע בכבוד שלו, אז הוא יצא לחצר, הביא סולם ממתחת לחצר, העמיד אותו. עכשיו אני לא יודע מאיפה הוא הביא את זה, אבל הייתה לבחור לבנה ביד, אולי הוא יצר אותה בשיעור מלאכה, או שהביא מהבית, אלוהים יודע. ד' התחיל אט אט לטפס לו במעלה הסולם, הוא הגיע לגובה המקסימלי כדי ליצור כמה שיותר נזק, כי הוא חכם ויודע שדבר שנופל מיותר גבוה כואב יותר. הוא חיכה שר' יגיע לקרבת הסולם, ואז כשר' לא היה מפוקס, ועמד לו ליד הסולם, ד' זרק את הלבנה ממרום הסולם אל עבר לראשו של ר'. ל ר' נפתח הראש, אבל הוא לא נפצע בצורה רצינית. נראה לי. הבחורה כמובן חזרה אל ד', כי הוא לא אוהבת ילדים אוטיסיטים.
מקרה אחר. אני זוכר שהיינו ביסודי. אני לא זוכר למה, אבל ההנהלה של הבית ספר החליטה להביא לכיתה אפרוחים, וכל ילד יכול היה לברוח לו אפרוח כלבבו ולקחת אותו הביתה. מה. למה. מה, איזה בית ספר עושה דבר כזה?
אני זוכר שלקחתי לעצמי אפרוח ממש חמוד, והוא שיחק אצלי בבית, הוא רץ והיה צהוב. זה היה ממש חמוד.
אני לא זוכר מה קרה איתו. אבל אף פעם לא הייתה לי תרנגולת :(
כינוי:
לחשובעלכינויטובזהקקה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
