is this real life?

זה מוזר. זה כאילו כל הרעיונות הטובים שלי באו אלי כשהייתי קטן. כאילו כל בן אדם מקבל כמות מוגבלת של רעיונות טובים כשהוא נולד, ואני בזבזתי את כולם בילדות שלי.

כשהייתי ביסודי כדי להגיע לבית ספר שהלכתי אליו הייתי צריך לקחת אוטובוס. היו לנו הסעות מהמקום המסתורי שגרתי בו. זה לקח משהו כמו רבע שעה של נסיעה כיפית.

היו לי חברים מפגרים כשהייתי קטן. היה לי חבר שמוק שכל פעם משום מה היה בורח. "אחי, אתה בא לשחק כדורסל?". -"כן אחי". אתה פוגש אותו במגרש. אחרי כמה דקות אתה שניה הולך להשתין, ואז הוא בורח. או שהוא היה דפוק, או שהוא היה גיבור על.

בכל מקרה, יום אחד, אני ועוד חבר מחליטים לעשות מעשה. "תשמע אחי, לחזור הביתה מהבית ספר באוטובוס זה יותר מדי מיינסטרימי. אני רוצה לחזור הביתה דרך הפרא ברגל!". -"אוקי! יש!". וככה זה התחיל. הסתיים לו היום לימודים המרתק, הלכנו החוצה וחיכינו. כשהגיעה ההסעה שלנו, התחבאנו (היינו מאוד חכמים. אוטובוס זה מפחיד וצריך להתחבא מפניו). הצלחנו אחרי מאמץ רב לפספס את האוטובוס. אחרי כמה דקות אחת האמהות של מישהו שקרי שאלה אותנו אם אנחנו צריכים טרמפ הביתה. כמובן שהתשובה שלנו הייתה "לא". דפוקה, היא רוצה להרוס לנו את התכנית. ואז הגיע המשבר הראשון שלנו. "אחי!! אני לא יודע אם אני מסוגל. הטבע הוא עולם הפכפך וקשה. יש לי קקי. אני לא יודע מה לעשות!"  -"אל תכנע! יש לנו אחד את השני כאן. תזכר במה שלימדו אותנו בשעורי השרדות בבית ספר". ואז עשיתי קקי והשתמשתי בעלים. עברנו את המהמורה הראשונה. המהמורה השניה הייתה לדעת ללאן ללכת. כמובן בגלל שאנחנו שני ילדים בכיתה ב' או משהו כזה, ולא יודעים כלום מהחיים שלנו, חשבנו ביחד והגענו להחלטה משותפת - בחרנו ללכת ישר.

התחלנו לצעוד בדרכנו הביתה. התחלנו לעבור בשדות, רוב הסיכויים שהיינו ליד כפרים ערביים, אני לא לגמרי בטוח איפה לעזאזל היינו.

אנחנו הולכים לנו בשדות, הימים עוברים (אוקי, עברה חצי שעה), וזה מתחיל להיות קשה יותר ויותר. החבר שלי התחיל קצת להשתגע ופיתח יחסים קרובים מדי עם הטמגוצ'י שלו. למזלי החור של הריסטרט בטמגוצ'י קטן מדי ואי אפשר לדחוף לשם דברים מסוימים.

אנחנו מתחילים לאבד תקווה, ופתאום מגיע הגיבור שלנו. בחור זר על טרקטורון רואה אותנו הולכים בשדות (2 ילדים מפגרים הולכים להם באמצע השדות..), ומציע לעזור לנו. אנחנו כמובן לא נוותר על ההזדמנות לנסוע על טרקטורון, וככה נסענו לנו בשדות הפראיים, על גבו של טרקטורון בצבע אש, עד שהגענו לבית שלנו.

לנסוע באוטובוס...פחחח...