יש מחשבה שתמיד עוברת לי בראש. אני כל הזמן תוהה לגבי העניין הזה. מה יותר גרוע, לעשות משהו מפגר בידיעה המוחלטת שהוא מפגר, או להיות מפגר ולא להבין שמה שאתה עושה מפגר.
רוב החיים שלי נראים כמו האופציה הראשונה.
"אני יודע שמה שאני הולך לעשות עכשיו הוא מפגר, אני כנראה אתחרט עליו, אבל אני אעשה אותו בכל זאת. למה? fuck you thats why"
אני באמת ובתמים מאמין שיום יבוא ואני מעתיד יחזור אחורה בזמן וייתן לי מכות. בגלל זה אני תמיד עומד על המשמר ומחפש זקנים שנראים כמוני.
מדהים איך לפעמים אתה עלול לא להיות עצמך ולהתנהג כמו ילד מפגר, ככה פתאום, רק כי המוח הבן זונה שלך משכנע אותך לעשות דברים מפגרים.
מוח: "אתה יודע שאתה רוצה אותה. אתה חושק בה בטירוף"
אני: "שתוק מוח. אני מכיר אותה יום יא מפגר, לך לפינה שלך תעשן משהו ותיהיה בשקט"
מוח: "נו. אל תעשה משהו מועיל וכיפי, תשלח לה הודעה . זה כדאי, אני מבטיח"
אני: "שתוק. מה הודעה? די להיות מציק מוח"
מוח: "תשלח לה הודעה!!! "
אני: "טוב :("
מוח: "יפה. עכשיו תתנהג בצורה יותר מפגרת ותיהיה רגיש ותגיד לה שאתה מרגיש רע וכואב לך"
אני: "מה? אבל מה כואב לי? למה כואב לי?"
מוח: "שתוק ושלח את ההודעה כלבה!"
מוח בן זונה. גורם לי להתנהג כמו ילד ממש מפגר פעמיים בשנה בממוצע.
על הצד החיובי של העניין. יצא לי לקיים מגע מיני עם דובי פרוותי. score!
יש מישהי שאמרה לי שהיא רוצה עז ליום הולדת שלה (אם את כאן אז קישטה כלבה!).
עכשיו, תמיד תמכתי בעקרון של עשיית דברים for the lolz.
היה לי משעמם וחיפשתי בגוגל, מסתבר שלא כזה קשה להשיג עז בארץ. הקטע המוזר שהמחיר הולך לפי משקל, זה לא אמור לעבוד ככה רק אם אני רוצה לאכול את העז?
רק 200 שקל לעז ממש קטנה.
להיות מפגר או לא להיות מפגר, זאת השאלה.
כולם הולכים להשתכר היום, בזמן שאני כנראה אהיה תקוע בבסיס. מי ייתן וכולם יקבלו מלא הרפס בכל מקום אפשרי.
תמיד כששואלים אותי מה אני רוצה לעשות כשאני אהיה גדול, אני אומר "לרוק!".
כינוי:
לחשובעלכינויטובזהקקה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
