אחרי שנים רבות של היותי אדם מאוד מאוד מאוד (רציתי לכתוב כאן עוד כמה מאוד-ים, אבל לא היה לי כוח
*סטגדוש*! ) עצלן, אני חושב שיש לי יותר מדי ניסיון בזה.
היו לי יותר מדי מקרים בחיים שהמחשבה שעברה לי בראש הייתה "פאק, למה אני עושה את זה, תפסיק להיות כזה עצלן ותעשה משהו!" ואז הפסקתי לחשוב וחזרתי לעיסוקיי.
אז הנה כמה סימנים בעיתיים:
1. נפל לך השלט של הטלווזיה על הרצפה? באסה נכון? הדבר ההגיוני הוא להרים אותו ולהחזיר אותו למקום, נכון?
אז לא. אתה לא זקוק לטלוויזיה כרגע, אז אין שום סיבה שברגע זה תתאמץ ותרים את השלט. תן לשלט לשכב על הרצפה הקרירה של החדר שלך, עד אשר יגיע הרגע שתצטרך אותו, בנתיים טוב לו שם.
2. אתה רעב?
אתה לא יכול לשדל אף אחד שיביא לך אוכל?
זה הרגע בו אתה צריך להכין לעצמך אוכל.
אבל לא. אתה לא רעב מספיק. אתה צריך לחכות לרגע בו הרעב יכריע את העצלנות.
אתה לא אוכל כי לאכול זה כיף, אתה אוכל כדי לא למות.
3. אתם יושבים במשרד כמה אנשים. המוזיקה חזקה, אז יש רצון לסגור את הדלת לפני שרנ"גית קקה תבוא ותעיר על העוצמה של המוזיקה.
אתה הכי קרוב לדלת, אבל אין לך זין לקום ולסגור אותה?
מה עושים?
צועקים בשמו של מישהו ממשרד ליד, בטענה שאתה צריך להראות לו משהו. הוא מגיע למשרד, אתה הוגה סיפור מליבך ומדבר איתו כ 2 דקות ושואל אותו דבר מה קריטי. לאחר שסיימת, אתה מבקש ממנו לסגור את הדלת ביציאתו מהמשרד.
4. אתה רוצה להפעיל מתג מסוים?
לרוב זה יהיה המתג של האור. שוב, הבעיה העיקרית כאן היא הפעולה של הלקום מהכסא, שאנחנו מנסים להמנע ממנה.
אתה תהמר, אתה יודע שהסיכוי קלוש, אבל שווה לקחת את הסיכון במקרה הזה. אתה תיקח חפץ רנדומלי כלשהו שנמצא לידך, ותזרוק אותו על המתג, בתקווה לפגוע ולצאת גיבור.
מה שיקרה הוא שאתה תחטיא, ואז תקום ותלך למתג. אך תלך גאה.
5. אותו עקרון, אתה שוב יושב לך בנוחות על כיסא, אבל הפעם נופל לך משהו על הרצפה.
המשהו הזה לצערך לא בהישג ידך, לא משנה כמה חזק אתה מושיט את היד.
הרגע הזה הוא הרגע בוא המגיוור הקטן שבך יוצא החוצה. אתה תיקח את כל החפצים והאמצעים שיש לידך, ותרכיב מוט משוכלל, שבעזרתו תוכל להרים את הדבר היקר לליבך שנפל על הרצפה.
לרוב גם בזה אתה תכשל, ותאלץ לקום, אבל לא אחרי שתיתן חתיכת קרב.
שיט, בטוח היו לי עוד כמה דברים בראש.
ובפינת השיר הרנדומלי
כינוי:
לחשובעלכינויטובזהקקה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
