is this real life?

די רע לי בזמן האחרון. אין לי כוח להתבכיין יותר מדי, אבל בואו נגיד שאני מרגיש כאילו אני סתם הולך לי ברחוב, ובולבולים נופלים מהשמיים.

לא רק שזה כואב פיזית, זה לא נעים נפשית כשבולבול נופל עליך.

אני לא יודע מה המטרה של הפוסט הזה, שום מושג. אז אל תשאלו אותי יא זונות.

נהגי אוטובוס שמוקים:

*פותח את הדלת*

הוא: "אני מגיע רק עד הרכבת"

אני: "איזו רכבת?"

*עושה לי צ'ו צ'ו עם היד*

יש לי חלום חדש.

חבר שלי העלה את הרעיון של ללכת לטיול גלישה בקיץ. אין לי מושג איך גולשים, אבל זה אמור להיות כיף.

הבעיה שתכננתי ללכת לפסטיבל רידינג בקיץ.

אם איכשהו יקרה ויהיה לי מספיק כסף וימי חופש לטוס איתו לרידינג ואז משם לפורטוגול לטיול גלישה, אני אהיה האדם הכי לא עצוב בעולם.

מה שאומר שצריך להתחיל למכור את עצמי ברחוב.

הלכתי להרחיב את הרקטום שלי בנתיים כדי להתכונן.

לפעמים זה מדהים אותי. יש אנשים שלא משנה מה יקרה הם יהיו שמחים.

אני מכיר עתודאי חמוד, שמבט אובייקטיבי החיים שלא הם לא הדבר הכי אדיר בעולם. אבל הבן אדם שמח כל הזמן. אז בתכלס, מה אכפת לו.

אני רוצה להיות שמח.

שוקל להתמכר לסמים.

בא לי לטוס להודו ולהיות דולפין. אחזור לאילת ואטריד אנשים בים.