אני אני זוכר את זה כאילו זה היה רק ממש לא מזמן. היו ימים...כשעוד רק הגעתי לכאן והייתי עולל ישרא, וינקתי את חלבי מפטמתו של סניה. הכל היה כאן יותר טוב, הכל הרגיש כאן יותר טוב.
אני זוכר שראיתי כאן דף לבן מול הפנים שלי, ואמרתי לעצמי "טוב, בוא נכתוב עליו" ואז כתבתי, ואז אנשים הגיבו לי, וחשבתי לעצמי "וואו, אנשים הגיבו לי".
הכל היה תמים ומדגדג.
אני זוכר שטיילתי לי במרחב הוירטואלי של הבלוגים, זה הרגיש כמו טיול במקום נפלא, מלא עצים יפים וססגוניים, הרים מדהימים ומפלים עוצרי נשימה.
כל פעם שנכנסתי לבלוג כלשהו, חשבתי לעצמי "דאם, מה שאני קורא עכשיו זה ממש חכם", או "וואו, יש לאווטר שלו משקפי שמש!".
עכשיו...אני מרגיש כאילו הכל השתנה.
מסתבר שהמרחבים היפים ההם, עם העצים והמפלים, היו שקריים, והם בעצם אפלים ומלאים בצרפתים.
הרגשתי כאילו שכבתי עם מישהי ממש כוסית, ובאמצע גיליתי שהיא שימייל. ליבי נכלם.
מה ניהיה ממנו? מה קורה לנו?
הפכנו לעבדים של עצמנו?
מה זה אומר בכלל!?
אני מסתכל על החמים, ומה אני רואה שם? בחור שלא יודע לצחצח שיניים, וכולם מנסים לעזור לבחור המסכן, ולהסביר לו איך מצחצחים שיניים :(
או מתמטיקאי ששוכב עם דברים, ומרגיש צורך לתייג את כולנו, כאילו אנחנו בשואה. ימין ושמאל.
אין הבדל בינינו! כולנו בלוגרים, כולנו נלוזים.
הבה נחזיק ידינו וניהיה חברים.
כינוי:
לחשובעלכינויטובזהקקה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
