עוד יום שישי מיותר

מרגישה שמנה. נו מין הסתם, אני כל היום רק חושבת על אוכל ואוכלת.

ואז אני עוד מצפה להרזות.

על כל הדרכים כבר חשבתי- להקיא, חומרים משלשלים, אוכל שמתעכל טוב. אבל לא שוב דבר עוזר.

אני מודעת להפרעות אכילה הנוראיות שלי, אני מודעת. אבל אין לי אף אחד פה לידי.

חסר לי הבחור הזה שנתן לי את ההרגשה שאני יפה, שאהב אותי כמו שאני. כשהוא אהב אותי אני אהבתי גם את עצמי. עכשיו אין לי אותו. אין לי את הביטחון עצמי. אין לי את הבילויים שהיו לי בקיץ שעבר. 
הסדר יום שלי- עבודה, אוכל, שינה. עבודה, אוכל, שינה. עבודה, אוכל, שינה. משהו לא נורמלי.

כולם בעבודה מעשנים. פתאום מתפתח לי רצון כזה בגוף, לא יודעת למה. אני מרגישה שסיגריה יכולה לספק אותי, ואני מפחדת להתחיל לעשן. לא רוצה להכניס רעלים לגוף. אבל כל כך באלי.

מה יהיה איתך?