התובנות האלה שאתה מגיע אליהן עם עצמך,

המחשבות האלה שפתאום משנות לך את הזוית הראיה,

התמונה שאתה מקבל אחרי שעות ארוכות עם עצמך,

והגילוי הזה שפתאום אולי אתה צריך להשתנות, אולי זה לא טוב מי שאתה?

החשבון נפש עם עצמך שאתה פתאום נזכר בהרבה דברים שטעית בהם,

והאי החלטיות הזאת מי אתה ומה אתה ועירעור הרב בך ובעצמך שמתקבל כתוצאה מהכל.

והכל זה מוביל אותי למצב שבו כל שאלה מתחילה ב"אם.." ו"למה"

ממש כמו שהיו אומרים לי שהייתי יותר קטנה - "ואם לסבתא היו גלגלים? אז היו!"

אבל "אם\למה" מהסוג שאין לו תשובה המעצבנות האלה שנתקעות לך בראש .

לדוגמא:

-אם לא הייתי עושה ככה, מה היה?

-למה זה מה שדווקא קורה לי ולא לאחר?

או שאלות כלליות יותר :

-אם ה' בכלל לא מסכים את לכל מיני פרשנויות ומצוות שכתבו ? הרי מי בכלל החליט

שדווקא אסור לאכול חלב ואז בשר  אלא צריך לחכות והכל על פי פסוק אחד שרק ה' יודע למה הוא התכוון.

אולי אנחנו טועים ?

ואחרי כ"כ מחשבות ואובר מחשבות הדבר היחיד החכם שהצלחתי לחשוב עליו והגעתי איתו למסקנה מוחלטת,

עדיף לא לחשוב.