לא כל מה שרציתי קיבלתי יותר נכון כמעט ולא קיבלתי כלום .
ואני לא מדברת על תכשיטים בובות מכשרי פלאפון ושאר הדברים החומריים,
אני מדברת על הדברים הקטנים האלה שהופכים את החיים שלנו למאושרים..
אני מדברת ע לזה שמעולם לא "קיבלתי" אהבה או יותר נכון זכיתי לאהוב, נכון יש חברים משפחה
אבל לא אהבה כזאת אם אתן מבינים על מה אני מדברת.. ונכון אני כולה בתיכון חיים שלמים לפניי אבל
אהבה בתיכון אהבה שניראת לי הכי תמימה ויפה הכי מרגשת חמקה לי בכל 12 השנים,
גם חוץ מלאהוב מישהו הרבה זמן (3 שנים.) ושהוא לא שם עליי לא קרה לי כלום..
לא זכיתי גם לחברה טובה הזאת שלא משנה מה קורה טלפון אחד ואת מרגישה יותר טוב
האוזן הקשבת , התמיכה החברה שאת לא מפחדת לספר לה כלום גם אם זה הכי פאדחני
שלא תאכזב אותך, תמיד רציתי חברה טובה אבל מה שיצא היא שתמיד אני בצד של "החברה" התומכת מקשיבה
עוזרת באיזשהוא שלב זה נימאס באלי שיקשיבו לי. אבל לא , כי אני על תקן "הפסיכולוגית"
למרות שיש לי איזה כמה שמדורוגות כביכול "בחברות הכי טובות" זה לא אותו דבר כמו שרציתי..
אז חברה טובה ? לא.
התלמידה המצטיינת, עד כיתה י'
מכיתה י התחלתי להדרדר לא משנה מה אני עושה
אני נכשלת אני יכולה ללמוד נישם ולהיכשל,
או שנהייתי מטומטמת בצורה קיצונית והתנוונתי או שאני
פשוט סתם דפוקה, כי כפי שזה ניראה הציון הכי גבוהה שלי השנה היה 75 שזה עצוב מאד.
יש את האלה שלא מתכוננים ומוצאים 100 אני רוצה להגיד לכם מילה אחת ,
תמותו.
סתם לא, אבל לפחות אל תשוויצו בזה כי זה מעצבן
אז להיות תלמידה ממוצעת או תלמידה גם זה לא. .
אני אוהבת גיבוש שיש הווי שיש יחסי גומלין מה שנקרא, קיצר הלוואי והכיתה שלי הייתה מגובשת,
זורמת משתפת פעולה, אבל לא ,
תדמיינו כיתת בנים 9 "בנות" בסה"כ ואותי מנסה להשתתף בתחריות מצחיקות שיש בבצפר,
חוץ מלצחוק לי בפרצוף לא קרה כלום בעוד שכיתה אחרת בדיוק במבנה הבנים בנות כמו של הכיתה שלי,
עושים משימה אחר משימה בצורה כ"כ מגשת וכיפית ואני פשוט אוכלת את עצמי
בכל כך קינאה .
דבר אחרון שממש רציתי זה להיות בחברה או מה שנקרא "בחבורה"
של בנים בנות וכד'
שזה באמת הכי כיף , איזה בנים ואיזה בנות ואיזה חבורה,
יותר נכון חבורות של 3-7 בנת בכל חבורה
וזהו.
לא מעבר שבשלב מסוים אין לי כח לאפחת מהן.
אז בסה"כ אני רוצה קצת כיף קצת חום ואהבה ?!
אני בי"ב זהו, פאקייייינג שנה אחרונה .
וכל זה התפספס וזה מבאס.