עלק "יהיה טוב" , חיכיתי חודש , חודשיים, שלוש, ארבע חמש שש וככה הלאה..

כבר שנה שאומרים לי יהיה טוב וכבר שנה שאני אומרת שלא טוב לי עצוב לי ,

אני לא כתמול שלשום או יותר נכון לא כמו לפני שנה,

שנה שעברה הייתה לי תקופה מגעילה תחושה של משהו רע וחודש אחרי סבא שלי נפטר,

לא עבר הרבה זמן סבתא שלי שברה את היד חודש אחרי ל"ג בעומר שפשוט הרס לי את החג

וגרם לי לראות ולפתוח עניים על הסובבים אותי , בסופשנה הציונים לא היו מזהירים וחודש אחרי סיום הלימודים

הגיע היומולדת , יומולדת הכי גרועה שהייתה לי , וזה כי רב החברות שלי היו בחול ושלא תחשבו שלא נהנתי 

עם מי שהייתה אבל זה לא אותו דבר, וגם אמא לא שיפרה לי את המצב רק גרמה לי לבכות ,

חודש אחרי התחילו הלימודים ומאז תחילתם השנה הציון הכי גבוהה שלי היה 75 ,

כל מבחן הייתי מתאכזבת יותר ויותר ובאמת הייתי מגיעה למצב שכבר לא משנה מה הייתי עושה שום דבר לא היה משתנה,

החברות השנה והמצב החברתי גם ככה לא מזהיר ואני יותר ויותר מגלה דברים שפשוט מגעילים אותי,

ועוד מלא דברים שמאכזבים אותך בדרך ויש הרבה דברים שלא מצליחים בשום תחום בשום דבר

לא משנה עד כמה שתנסה..

החודש זה שנה מאז שה"תקופה" הזאת התחילה ובאמת כל מה שאני עושה כדי שיהיה טוב לא פועל,

וכל אלה שאומרים שיהיה טוב אז לא , לא יהיה,

קשה להיות אופטימים שיש כ"כ הרבה דברים פסימים .

"לא לוותר"

"זה רק עוד מכשול"

כן בטח.

 יהיה טוב הת** שלי.