יריקת מחשבות בסגנון חופשי

אני מניח שכבר מליון חפרו על השיר הזה בשבועות האחרונים אבל אני גם רוצה להביע את דעתי בעניין. שני דברים, עניין הפסילה של השיר והשני זה השיר עצמו. 

לפני שאני מתחיל אני רק אומר שהייתי קצין לוחם ששירת גם באיו"ש ושאף אחד לא יסביר לי מה הולך שם ושאף אחד לא יאשים אותי באי אהבת המולדת.

קודם כל לגבי הפסילה - כולנו כל כך מתגאים בזה שאנחנו דמוקרטיה ושפה אפשר להגיד כל מה שרוצים ושאם היו אומרים את זה "שם" כבר "מזמן היו שוחטים אותו". אז הנה - גם אנחנו שוחטים אותו בתקשורת או לפחות בתגובות השנאה נגד יזהר (שאפילו לא כתב את השיר..). הגיע שעת המבחן ושיר מחאה אמיתי נפסל. אני חושב שזה ברור גם לכל אחד שהפסילה טפשית מיסודה. הרי השיר היה משוחרר כבר כמה שבועות ולא עשה רעש, כנראה שמפקד גלצ רצה לעשות את הרעש לטובתו. כשלא רוצים להשמיע שיר בגלגלצ יודעים איך לעשות את זה (הרי כל אומן בארץ שלא נכנס לפליילסט מתלונן על זה). 

לגבי השיר עצמו - כששמעתי אותו בפעם הראשונה (הרבה לפני הרעש התקשורתי), הרגשתי אך ורק הזדהות. אנשים אומרים שזה שיר שנאה נגד חיילי צהל, בתור אחד שנמצא שם כמות נכבדת של זמן, ושהיה שם חייל ומפקד וחלק מטובי חבריי משרתים שם באופן קבוע - לא נעלבתי, לא בשמי ולא בשמם. ואני לא רוצח ואני לא חושב שאף אחד מהם רוצחים. אבל כן, השיר מציג (בהקצנה) מציאות מגעילה שאנחנו חיים בה. כשחייל עושה תעסוקה של חצי שנה בגזרת שכם הוא מת להיות בתקרית עם מחבלים, ובאופן כללי מתים להשתמש ביכולות שהתאמנו עליהם. וכן זה עניין של הרגל - כי חייל טוב ומוסרי שעומד במחסום, לא נעים לו וקשה לו לבדוק את האזרחים, אבל כשעובר הזמן הוא מתרגל והכל נהיה לו קל יותר. זו הדרך היחידה להתמודד. להקהות את החושים. כאן מגיעה סיסמא - הכיבוש משחית! אין מה לעשות ה נכון. יש וצריך להיות ויכוח לגיטימי על האם אנחנו צריכים להמשיך לשבת בשטחים או לא. אבל אין ויכוח על זה שחיילים שמשרתים בחברון או ברמאללה  - נהיים קהיי חושים.

השיר עצמו נכתב עי בהשראת שיחות עם חיילים. איך אפשר להגיד שהשיר שונא חיילים? ויש כאלה שאומרים שהשיר הוא כלי נשק ביד האוייב. אז גם לערבים יש מבקרים (שחיים מחוץ למדינה), אנחנו לא חוגגים על ההקלטות שלהם וחוץ מזה - זה מחיר הדמוקרטיה. טוב שיש ביקורת.