אני בטוחה שרוב הקוראים כבר יודעים, אבל בכל זאת אכתוב. גם עבור הגולשים שנכנסו לאתר בשביל להבין מה זה.
דבר ראשון, האימו התחיל מז'אנר במוסיקה. בתחילת שנות ה80 באירופה, התחיל ז'אנר המוסיקה "אימו" שהוא תת-ז'אנר להארדקור פאנק.
בשנים הבאות, התפתח גם הז'אנר "אימו קור" שהוא אימו, עם סקרימו, גראולים, וכל שאר הדברים. האימו קור הינו קיצור להארדקור אמוציונלי.
עם השנים, האימו הפך ממוסיקה לתרבות אופנה. כמו הפאנק, שגםהיא כמובן דרך חיים שהתפתחה מהמוסיקה.
העניין פה הוא לא המוסיקה, אבל חשוב שתדעו שאימו זוהי סצנה וסטייל שהתפתח מז'אנר מוסיקלי יחד עם השנים.
להקת האימו המפורסמת My Chemical Romance.
אימו זהו קיצור למילה Emotional, שפירושה רגש, רגשות.
מה שמאפיין את האימו זהו צבע שחור, צר לי לבשר לכם. אני מתנגדת נחרצות לתקופת "דימו מלך האימו" בארץ, אשר ייצג את האימו כאופנה שרק בעבר הייתה דיכאונית ונכון להיום כמה שיותר צבעונית וססגונית.
ממש לא.
נכון להיום, זה מתחלק ל2 סוגים- יש האימו הרגיל, הלובש שחור ובעל פוני על עין אחת, את הסצנה (מה שדימו היה, כמה שיותר צבעוני), את הוואנבי, את הסייבר גות' והות' שההבדלים בינהם מאוד קטנים ולכן יש לשים לב לפרטים הקטנים.
הארד (הימני) וכריס (השמאלי) דאקוטה, דוגמני סצנה מפורסמים.
הפאנקיסטים והאימואים בעלי מעין סיכסוך. מפני שהאימו הוא התפתחות מהפאנק, אבל בעצם הוא ההפך הגמור ממנו כמעט.
במראה הפאנק והאימו דיי דומים, אבל התרבות שונה לחלוטין. האימו עוסק ברגש, והפאנק בדיוק ההפך- הפאנק עוסק בהתנגדות לממשל, בהפרת חוקים, פשוט לעשות "דווקא" והכי חשוב- לא להיות רגישים.
(ד"א, פירוש המילה 'פאנק' באנגלית הינו 'פרחח').
חבורת פאנקיסטים.
על כל סוגי האופנה שציינתי וההבדלים בינהם נדבר בפירוט בשיעור הבא, ביי בנתיים.
אשלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
