עם הבשורות המרות על סגירת ישראבלוג יצא לי לעבור על טקסטים כאלה ואחרים שכתבתי בעבר. זה העציב אותי מכמה סיבות.

קודם כל ניכר באופן חד וברור שהכתיבה שלי בעבר הייתה הרבה יותר חלקה, שנונה וזורמת. אם יין משתבח עם השנים, אז אני כניראה כמו חלב - מתקלקלת. סתם, בלי דרמות. אני נוטה להאמין שהיכולת לכתוב היא כמו שריר שאפשר להתאמן עליו. פעם היה לי את הזמן, הרצון והיכולת לכתוב כל יום במקרה הגרוע וכל יום כל היום במקרה הטוב. לכן, רק הגיוני שהטקסטים הישנים האלה יהיו קולעים ומדוייקים יותר. אז שטויות, אני אכנס לשגרת אימונים אינטנסיבית ואחזיר לעצמי את העט ליד שמאל ואת הקוביות לבטן. 

שנית כל, פתאום הבנתי איזה שנים עצובות עברו עליי. 

אבל זה בסדר, אני מסוג האנשים שיודעים להנות מהדרך. בסופו של דבר, לצד כל עצב יש גם המון צחוק מתגלגל. 

אני באמת מצפה לתקופות טובות שיבואו. משהו בוער בי ומצהיר בקול גדול שההרפתקה הגדולה בחיי עומדת להתחיל. אני מתרגשת ומצפה בכליון עיניים. מצפה לטוס, מצפה לחוות, מצפה להרגיש ובמיוחד - מצפה לכתוב על כל אלה.

קצת מתסכל אותי שהכתיבה והמוזה חזרו אל חיי כ-3 שבועות לפני סגירת ישראבלוג. מרגישה שלא ניצלתי מספיק את הזמן שעמד לרשותי. שנתיים רדומות שלי יכלו להתמלא במאות פוסטים מכל הסוגים. עם סגירתו, ישרא ישאיר את גיל ההתבגרות שלי מאחור. 8 שנים של רגשות וחוויות שתיעדתי ממש כאן, במקום המקודש הזה.

אני אפילו לא טורחת לגבות יותר מדי, רק כמה פוסטים שנחקקו בזכרוני בתור הדברים המשובחים ביותר שהצלחתי לנסח במילים.

כל השאר לפח.

חברים, אל תהיו עצובים! ישראבלוג יעלה ויגיע לגן עדן של מילים שם למעלה. שמעתי שהובטח לו כיסא הכבוד. 

ואיזה כיף שבא החורף. עכשיו יש לי תירוץ לא לצאת מהמיטה ולסנן אנשים.

אהוב שלי, אני נאלצת לכתוב לך מרחוק מאחר והחלטת לעקור אותי מחייך באופן מוחלט וסופי.

שלא תבין לא נכון, אני לא מאשימה אותך. לראשונה בתולדות אהבתנו, אני לא מאשימה אותך כלל ולוקחת את מלוא האחריות על כתפיי הצרות. 

אהוב שלי, אני מבקשת סליחה. אני מבקשת סליחה על כל אותן פעמים בהן לא יכולתי למלא את הצורך הבסיסי שלך ולעמוד לצידך.

אני מבקשת סליחה על כל אותן פעמים בהן שברתי את האמון המלא שנתת בי. אני מבקשת סליחה על כל אותן פעמים בהן יצאתי מהבית החם שבנית לנו בכוונה תחילה לחפש את עצמי בבתים אחרים.

אהוב שלי, אני מבקשת סליחה. אני מבקשת סליחה על כל הפעמים בהן בניתי לך ציפיות ופיזרתי הבטחות גדולות, רק בשביל לרסק אותן באכזריות הזאת שלי.

אני יודעת שאהבת אותי למרות האכזריות הזו. אני יודעת שהצלחת לראות בי את הטוב שיש מעבר לכל השיגעון הזה. אני יודעת שהאמנת, באמת ובתמים, שתצליח להוציא את מעט הטוב הזה כלפי חוץ ולטפח אותו.

אהוב שלי, אני יודעת שכמעט הצלחת. אם זה מנחם אותך, הצלחת יותר מכל אחד אחר שהיה לפנייך וסביר להניח,

הצלחת יותר מכל אחד אחר שגם יבוא בעתיד.

אהוב שלי, זוכר את הלילות השיכורים שלנו יחד? זוכר את החדר, שהיה אפוף בעשן?

זוכר את הרוח הקרה שנשבה מהחלון והזעיקה אצלי עור ברווז שרק אתה ידעת להבריח?

אהוב שלי, זוכר את קולות הצחוק שלנו לרקע שירי האהבה שהיית מקדיש לי? זוכר איך הייתי מבשלת בלילה והיינו אוכלים ארוחת ערב לאור זריחה? 

אהוב שלי, זוכר איך אהבתי לישון בין זרועותייך, כאילו הן כדור השינה הכי חזק ביותר? זוכר את החיבוקים שלך, שתמיד הרגישו לי כחוף מבטחים?

אהוב שלי, זוכר אותי מעלייך? ומתחתייך? זוכר את המקלחות המשותפות?

זוכר איך אהבת למשוך לי בשיער כשכעסת? זוכר איך אהבתי לשרוט לך את הגב, כאשר כעסתי בעצמי?

אהוב שלי, זוכר את הלילה האחרון שהעברנו יחד?

אמרת שכבר לא מפחיד אותך לאבד אותי, הרי ממילא אף פעם לא באמת הייתי שלך. אמרת שתמיד תדע להתנחם בעצם העובדה שאף אחד לא יזיין אותי כמוך.

אמרת שתמיד תזכור איך המסת את לב הקרח שלי ביד אחד, בזמן שניגבת את דמעותיי ביד השנייה.

הבטחת שתשתדל לזכור אותי יפה וחכמה כפי שהכרת אותי, ולא את המפלצת המכוערת שהפכתי להיות. ביקשתי שתנסה לסלוח לי ובתשובה ענית שסיימת לנסות בשבילי.

אהוב שלי, תנסה להיזכר לרגע בלילה הראשון בו העברנו יחד. בתמימות שגילית בי, בהרגשה הממכרת שחישמלה אותנו בפעם הראשונה בה נגענו אחד בשנייה. אהוב שלי, תנסה להיזכר במהירות בה התאהבת בי תחת אור הירח במדבר ההוא. אני יודעת שאני זוכרת היטב. אני זוכרת את הריח שלך משתלב עם האוויר הקר. אני זוכרת את העדינות בה ניסית לפלס את דרכך אל תוך ליבי. אני זוכרת את הקלות בה הצלחת לעשות זאת. אני זוכרת כיצד הרגיע אותי החיוך שלך. באותו לילה, גיליתי לראשונה שלווה מה היא. גיליתי אותה בך. 

אהוב שלי, אין ספק, נתת לי את כל מה שהיה לך לתת. נלחמת עליי עד טיפת הכוח האחרונה שהייתה בך. נתת לי אין סוף הזדמנויות, שרמסתי אחת אחרי השנייה.

אהוב שלי, אני מבקשת סליחה.

סליחה על כך שידעתי במשך הרבה זמן שעליי לשחרר אותך לחופשי, אך פשוט לא הייתי מוכנה לעשות זאת.

במשך שנים טענתי שאתה זה שכולא אותי בכלוב שלך, אבל האמת היא שזאת אני שהחזיקה אותך בציפורניים שלי.

אהוב שלי, שנינו יודעים שהגלגל מסתובב וכל אחד יקבל את מה שמגיע לו. אתה תקבל את כל הטוב שנתת ואני אקבל את כל העוול שעשיתי לך לקינוח.

אני לא מפחדת מזה יותר. אני יודעת שרק לאחר הקינוח המר הזה אהיה נקייה באמת. 

אהוב שלי, תודה על מי שהיית בשבילי. תודה על מה שהיית בשבילי. תודה על מי שאתה.

רק בקשה אחרונה ממך אהובי, אתה באמת לא חייב אבל, תשתדל... תשתדל לזכור אותי כמו שהייתי בלילה ההוא. בלילה בו גילית בי את התמימות ההיא, שהתפוגגה מעט, אך עדיין קיימת.