לא ידעתי מי זה אך גם לא עניין אותי,עמדתי מתחת לסככת עץ האורנים ועישנית את טבק עלי הפלינס בשקט,שאפתי את ניחוח הגשם אל תוך אפי,הוא הזכיר לי את ימי הילדות שלי,הילדות ללא הדאגות,ללא עבודת הפרך,אותם ימים כשהוריי היו עדיין בחיים.
דלת הפונדק הייתה מאחורי וממנה בקעו רעשים של צחוק שיכור,וויכוחים חסרי משמעות ולחשושים המעבירים סודות,זה היה בדיוק סוף המשמרת הארוכה שלי והעובדת השניה החליפה אותי,הרווחתי מאה וחמישים מטבעות זהב,עשרים מהם ילכו לעוד שבוע המגורים שלי בפונדק "השור השיכור",שלושים מהם ילכו על בגדים חדשים כי אלו כבר בלויים לטעמי,חמישים מהשכר יהיה לאוכל ושתייה ליומיים הבאים והכסף הנשאר יתווסף לחיסכוני המצומק.
שמעתי את הזר צועד במדרגות אל מפתן הדלת,בנשימות כבדות הוא גרר את רגליו אחריו והעייפות שלו הייתה מורגשת בלי להביט בו כלל,אך מה לעשות,הסקרנות הרגה את החתול האדיש.זרקתי את שארית הטבק מהמקטורת,שגנבתי לאחד מהלקוחות השיכורים יותר,ופניתי לצפות בזר שניצב מולי.
אין מה להגיד,כמובן שאני רגילה ליצורים שאינם בני אדם,חלק גדול מהם מגיע לפונדקנו,יצורים שונים ומגוונים כמו קנטאורים,אנשי זאב למיניהם,עורקים ואף כי אנשי צללים ביקרו כאן פעם או פעמיים,אך הדבר שניצב לפני,היצור ההוא,לא ראיתי כמוהו אף פעם.
"תעזרי לי" קולו בקע מגרונו בנואשות,ארשת פניו הייתה לא מבונת אולי מפני שכמעט ולא נראו מסבך השיער שלראשו או אולי בגלל שלא ראיתי יצור כמותו בחיי,הוא השתעל ודם פרץ מתוך פיו,מקרה זה גרם לי לצאת מהרהורי ולרוץ אליו,לקחתי את ידו ועקפתי אותה מסביב לכתפי גוררת אותו לתוך הפונדק.
בוץ נגרר ממנו על בגדיי ותהיתי כי אולי זו אחת ממפלצות הבוץ הדרומיות,למרות שלא ראיתי גם אחת כזו בחיי הייתי בטוחה שהוא משהו אחר.ריח רע ניגר ממנו,ונוזלים מוזרים הכתימו את בגדיי העבודה שלי,יכול להיות בדם,יכול להיות בבוץ.
סתמתי את עפי והתגנבתי ביחד עם היצור מאחורי זוג ענקים שיכורים שהחלו לרקוע ברגליהם ולרקוד ריקוד מוזר,עליתי במדרגות ונכנסתי לחדר המקלחות,סירי עץ בגודל של עורק ניצבו מולי,בחדר היו אולי שישה סירים כאלו ומסביב כל אחד מהם סגר וילון מפריד,שילמתי לליזי עשר מטבעות זהב בעד שלושה דליי מים ופניתי ללכת לכיוון אחד הסירים,מהדלפק של ליזי יצא העובד השני של המקלחות עם שלושה הדליים,ת'ור הלך בשקט אחרי עד לסיר שבחרתי.
חיבבתי את שניהם על הנטייה שלהם לא לשאול שאלות,הודתי לתור וחלתי במלאכה הקשה בשטיפת הזר,פשטתי בגדיו,הכנסתי אותו אל הסיר והתחלתי לרחוץ.
אין לי שמץ של מושג מדוע אני עשיתי זאת,באמת שזה לא באופי שלי לעזור לזולת,ובטח שלא לזר מוחלט,אבל הוא היה שונה ומדהים במראהו.מתחת לכל הבוץ,הדם והעלים שדבקו בו,התגלה גופו בעל קשקשים קטנים וקשיחים בצבע כחול אפרפר,שיערו הארוך בעל הצבע התכול של השמיים ופניו המלאכיות בעל מבנה גברי,שפתיים רכות וזוג קרניים קטנות ולבנות שבצבצו במצחו.
באמת שבחיי לא ראיתי את זן היצורים הזה אך לזהותו משמועות לא היה קשה,הוא היה הבן של שושלת הדרקונים, השושלת עתיקת הימים והנכחדת,כספיאן.
"כספיאן" לחשתי את שמו לאוויר הפתוח שואבת את עשן טבק עלי הפלינס,"כספיאן" לחשתי שוב מלטפת את בטני בעדינות מביטה אל הירח.
יומיים לאחר בואו הוא עזב,ולא ניסיתי לעצור בעדו על ראשו עמדה שושלת שלמה ומלחמות גדולות צפו לו בעתידו,הוא אמר שיחזור,אך ידעתי שלא.הוא הלך,משאיר אחריו מבטים המומים,מטבעות רבות לקיומי וערב מלא נגיעות עדינות בזכרוני.
הוא הלך,האורח שלי,הוא הלך ותחת לליבי השאיר לי את היקר לשנינו,את נצר הדרקונים האחרון בבטני.
תחת לליבי הוא השאיר לי את בנו.כספיאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
