המקום הקטן שלי לעצמי

אתה כבר לא מעניין אותי יותר,

זהו נמאסת,

הצלחת להרחיק אותי

מרוצה?

אתה לא יכול להיות פעם אחת נחמד ולהיות איתי כל הזמן

ופעם אחרת היחס הכי גדול שאני מקבלת זה "את מכוערת"

הבנתי שזה אתה שככה אתה מתנהג הרבה

אבל גם לי יש נקודת שבירה

ונשבר לי

נשבר לי מהיחס המגעיל הזה

ואתה יודע?

אתה לא יודע?

זה לא משנה בשני המצבים לא מגיע לי כזה יחס

תמצא מישהי אחרת לשבור, אני הולכת.

אני כבר מרוקנת

מרוקנת מכוחות

משמחה

מעניין

מאהבה

מרעיונות

ממוטיבציה

מכיף

מרצונות

כאילו לקחו את כל הרגשות שלי והחליפות אותם באדישות שרק מרוקנת אותי יותר

שום דבר עוד לא התחיל באמת וכבר נגמרו לי הכוחות 

והריקנות הזו....

איפה מתמלאים מחדש?

הוא אוהב אותה, הוא באמת אוהב אותה

ואני מבינה אותו

גם אני אוהבת אותה, מאוד

ואני אוהבת אותו

ואז שונאת

ושוב אוהבת

ושונאת. שוב.

כי קשה לי, קשה לי לראות אותם ביחד

אבל אני לא מראה את זה

זה לא הוגן בשבילו ובטח שלא בשבילה

גם מה יש לי לעשות?

לומר שאני רציתי קודם?

הם הפתיעו אותי, ממש לא ציפיתי שזה יקרה

אהבתי אותו, באמת

ונפגעתי ואני כועסת ואני רוצה לצעוק ולבכות ולומר לו שהוא לא היה בסדר שהוא נתן לי להרגיש ככה!!...

אבל באיזו זכות?

הרי רק חשבתי שהוא אוהב אותי

הוא לא אמר כלום וגם אני לא אמרתי

אז בהצלחה, לשניהם

ולי