אז אחרי הפוסט הנורא "אופטימי" של אתמול
ומרוב הדיכאון המפגר שלא הצליח לתת לי לישון
ראיתי "להרוג את ביל חלק 2" ובשתיים ועשרה בערך ניסיתי לישון...
לא הצלחתי מן הסתם אני גם לא מופתעת
לא הצלחתי להתמקד במשחק סוליטייר מפגר
ואפילו את המשך הספר האירוטי שלי לא הצלחתי לכתוב מרוב הצפה של מחשבות
למרות שיומיים לפני כתבתי סצנת סקס מדהימה ביותר שהשאירה אותי אחרי אורגזמה פסיכית
ואחרי הכאב שנגרם לי אתמול הרגשתי צורך יותר עז להמשיך לכתוב על חיי המין הסוערים שיהיו לדמות הראשית שלי
הכעס מביא את המוזה לנקודות טובות ;)
אחרי שללא הצלחה אני מתהפכת במיטה בניסיון לישון
בשתיים וחצי לפנות בוקר אני מקבלת הודעה בוואצאפ
בשעות כאלה ההודעות הן בדרך כלל "ערה?"
למזלי הטלפון שלי היה על שקט ולא העיר את אבא שלי שישן עמוק
לא הספקתי לענות לאותה הודעה ואותו בחור כבר התקשר
הייתה לנו שיחה נורא נחמדה בת שעה וחצי פלוס מינוס...
זו הייתה "שיחה לפני השינה" קראתי לזה
אני מודה שבחיים שלי לא חשבתי שאתחבר עם "אוחצ'ה" מכל סוג שהוא שקיים בארץ
אבל להבדיל מכל האוחצ'ות האחרים אני מוצאת שיש לי ולבחור המשעשע תחומי עניין משותפים
הוא גם גרם לי לצחוק הרבה מה שהרבה לא הצליחו לעשות לאחרונה
והוא די השכיח ממני את הכאב של אתמול שבער לי בחזה
ועל זה אני אומרת תודה רבה שאני מכירה אותך נשמה ^^
השיחה הזו באמת עשתה לי טוב, לא יודעת איך זה קרה שיצא כך
אבל השיחה עשתה לי טוב פשוט וקמתי עם חיוך
מוזר שיש בן אדם שהוא קרוב להיות די ההפך הגמור ממני שאנחנו אשכרה
מבינים אחד את השני בהמון נושאים ועוד מסכימים עליהם...!
OMG
מעבר לזה הוכחתי לעצמי שיש לי כוח רצון ממש טוב
ושאני יודעת איך להעלים כאב רצחני ובוער ב-24 שעות חלקות
ועשיתי את זה בקצב מסחרר ואני יודעת מה אני רוצה מעצמי עכשיו...
ב-24 שעות האחרונות עשיתי מן "התבוננות פנימה" לתוכי למוח ולמחשבות הסודיות
לדברים שאני באמת רוצה מעצמי ומהחיים
ואני לא מדברת על החרטות האלה של "בן זוג, אהבת אמת"
בולשיט.
אני מדברת על עיצוב החיים שלי
מה אני מצפה מעצמי
איך להתנהג במצבים מסוימים
למה לשים גבולות בלתי ניתנים להזזה
ממי להתרחק מיד
ולמי להתקרב (הכל בחוכמה ולא על פי שיפוט ראשוני בלי להכיר)
הגעתי למין הארה כזו אחרי כמה שעות של סוליטייר
"אנאדין... אם את רוצה ? תלכי תשיגי. תעשי צעדים. תפסיקי לפחד. תחיי. תזרמי עם החיים תהפכי אותם לחוויה בלתי נשכחת אחת גדולה"
אז כן...
הגיע הזמן לעשות "סטפ אאוט" מהדיכאון המגעיל הזה שעוטף אותי כבר שנה וחצי
ולחזור לחיים לשארית הזמן שנותר לי בתור מתבגרת בגיל הטיפשעשרה.
כי אם לא אחיה אז בשביל מה נולדתי ?
נקודה למחשבה תחשבו מה אתם עושים ולמה אתם חיים ;)
המשך שבוע מעולה
ותהנו במימונה מי שחוגג ;)
AnnaDean_Slytherin
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
