אז חזרתי לבלוג שתמיד ניסיתי לשכוח ממנו
הפוסט האחרון כאן היה לפני 8 וחצי חודשים... אני חושבת שהיה לי עוד אחד אחרי זה
כי הבטחתי לעצמי שאני לא חוזרת אבל לא עמדתי בזה...
קשה להגיד לא.
לא לאנה.
חוץ מזה, היו פה הרבה יותר דברים מאנה
היו פה דברים ששכחתי לגמרי שהתחילה תקופה מדהימה
והיו דברים שלא עזבו אותי שהתקופה הזאת נגמרה:
סיפרתי לכם על אנה
וסיפרתם לכם על יונתן
וסיפרתי לכם על הבן אדם הכי מדהים שהכרתי
וסיפרתי לכם כשהוא אנס אותי
וסיפרתי לכם על היל
וסיפרתי לכם על אנה
ועל אנה
ושוב פעם על אנה
ושוב פעם על ההוא שאנס אותי
אז החלטתי לעשות ריסטרט לדרך הרעה שעבדתי כל כך הרבה בשביל לעזוב...
טוב נו..
זה קורה לכולנו.
אני מסתובבת בכל כך הרבה בלוגים שלנו וקוראת פוסטי פרידה משמחים (כן... כמדברים על זה-דווקא טוב להפרד)
ואחריי חודשים יש הודעה מוזרה במייל מהמנוי- ואלה שוב אתם. ואני שמחה- כי אני יודעת שאני לא לבד.
ואני עצובה- כי אני יודעת שאני לא לבד.
וכואב לאחרות כמו שכואב לי
אפילו יותר
כי יש כאלה שעומדות בזה.
אז למה בעצם?
כי הבנתי שאני בן אדם נוראי.
מכל בחינה אפשרית
מבחינת מראה חיצוני במיוחד
אבל גם כאדם.
אני יודעת שאני מקסימה ואני יודעת שאני שם תמיד בשביל להקשיב ו/או להיות פאקצה כשצריך לשכוח מדברים קשים
ו/או להיות פסיכולוגית כשצריך להתמודד
ו/או פשוט להיות- כי אתם אוהבים אותי
הבעיה היא- שככה אני לא אוהבת את עצמי- באף אחד מהווריאציות
אבל...
הבעיה האמיתית תמיד הייתה פה, ותמיד הייתי מודעת לקיומה באופן מלא
אבל החלטתי שאין לי כוח להתשה הנפשית הזאת יותר
אין לי כוח לבכות כשאני מסתכלת על העמוד שלך בפייסבוק
ואין לי כוח לבהות בבחורה גבוהה ויפה הולכת ברחוב
ואין לי כוח להסתכל בתמונות שלי שוב ושוב ולמצוא פגמים
זו התשה נפשית שלא נגמרת...
אני עסוקה כל היום בלבחון בנות אחרות ולראות במה הן נראות טוב יותר ממני
אני עסוקה כל הזמן בלעמוד מול המראה ולראות מה אפשר לתקן- ולגלות שאי אפשר
וללכת להתקלח...כלומר המממ... לבכות...
אז... אז חזרתי לפה...
כל הפוסטים האחרים יעברו לטיוטות- (בכל זאת...התחלה חדשה)
עצוב לי (ושמח ביחד) שרב הבנות שהכרתי כאן כבר פחות פעילות
אהבתי לעבור את זה ביחד
אבל...אנחנו לא נעלמות- אנחנו רק מתרבות
אז כל הפוסטים הקודמים יעברו לטיוטות חוץ מכמה שאני אשאיר לעצמי כמזכרת...
(למרות שמחקתי את כל התגובות שהיו להם)
חחח... צחקתי שראיתי את התמונה הזאת באוסף התמונות שלי
כי... מצד אחד- היא כל כך אני עכשיו
מצד שני... היא נשמעת כל כך.... לא אני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: