בחיים אני לא אשכח את היום הזה...

את הטראומה שהוא השאיר בי.

שאנשים לא ממש מבינים...

טוב בחיים לא ממש דיברתי על זה עם מישהו.

"אני לא ממש רוצה להיפגש.. אני עוד קטן"

"אז כנראה שהתמונות יפורסמו."

ברגע אחד הרגשתי את הארון נופל עליי.

הכל קרס לי מול העיניים.

רגשות הוצפו, דמעות ירדו.

לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.

איך אני אספר להורים?

מה אני אגיד לחברים?

"תישבע לי שהסטטוס בצחוק ."

"הלוואי שהוא היה...."

בסוף התמונות לא פורסמו ותלונות לא הוגשו.

היא כעסה עליי. לא כי שלחתי, אלא כי לא עשיתי עם זה כלום אחרי שהוא איים עלי.

כל פעם שאני שומע דברים על תמונות עירום וכאלה, הכל מוצף.

לפני כמה ימים הסתכלתי לה בטלפון וראיתי פתק עם השם שלו.

עם השם של הבן אדם המחליא הזה. לא יכול להגיד שלא כמעט בכיתי.

הפוסט הזה בא מפלאשבק שהיה לי של היום הזה. הרי גם אותו הדחקתי,

עכשיו נזכרתי.