אני נהנה ממך. אתה כלכך מכאיב לי

לא יכול לעבור את היום בלעדייך. בקושי עובר את הלילה בלי לקום מכאבים

אין לי חיים ממש בלעדייך, אין לי גב שאני איתך

תודה לך שאתה מספק לי הנאה, אני באמת אוהב אותך! שונא אותך, לא מבין למה אני צריך אותך בחיים שלי.

הם קוראים לי מגזים, בכיין

לא מבינים שזה שאני לא בוכה כל יום כל היום לא אומר שלא כואב לי.

אני לא בן אדם של רחמים עצמיים או בכלל שאוהב לדבר על עצמו,

אבל שאומרים לי מגזים ובכיין זה מעליב ומכעיס.

מי אתם שתגידו לי? אתם כואבים את הכאב שלי?

אתם מתמודדים עם זה כל יום? 

ואחרי זה אומרים לי "זה כולה ללכת עוד רחוב או שניים"

זה לא, זה סבל שאני לא יכול לתאר לכם ממש.