לחפש עבודה פעם היה הרבה יותר קל.
כשגרתי בכפר השממה מודיעין, לחפש עבודה הסתכם בערך בשעתיים של סיבוב בקניון ובשאלה "אתם צריכים עובדים?" בכל מקום שנראה כמו איזור סביר עם יציאה מהירה לפינת עישון. כמובן מתוך השעתיים האלה, שעה וחצי הייתי יושבת עם חברה לקפה ומתלבטת איפה כדי לי להעביר את הכמה חודשים הקרובים כי כמובן שכולם היו צריכים עובדים. הקניון רק נפתח.
בתל אביב זה שונה. הקדשתי שעתיים (מלאות! נטולות קפה!) רק לציד עבודה ברחוב אחד. רחוב אחד מאוד ארוך ולשמחתי לא חם כמו שהוא היה בשאר הימים שהייתי שם. הסיבה העיקרית שאני מחפשת דווקא שם זה כי אני אמורה לחתום על חוזה לדירה באיזור. ואני אוהבת ללכת לעבודה ברגל. אני מגיעה בזמן ככה.
אז בחלק מהמקומות זה היה התהליך הפשוט והסטנדרטי שאני מכירה.
"אתם צריכים עובדים?"
"יש לך ניסיון?"
"כן"
"תרשמי פרטים ומישהו יחזור אלייך."
הסטטיסטיקה אומרת שבערך אחד מתוך עשר המקומות האלה באמת יחזור אליי וזה יהיה מהמקום הכי פחות מעניין.
בחלק מהמקומות התהליך היה פחות סטנדרטי.
"אתם צריכים עובדים?"
~תמלאי שאלון ארוך עד מוות בו את מסבירה לפרטי פרטים מה הניסיון שלך, הרצון שלך לעבוד פה, הסוג דם שלך, מידת חזיה, צבע לק אהוב, פילוסוף שהיית רוצה לשבת איתו לקפה וכמה קיבלת בפסיכומטרי~
מי ידע שצריך דוקטורט כדי לעבוד במלצרות.
מיותר לציין שברחתי מהמקומות האלה עם הזנב בין הרגליים.
אבל המשימה הושלמה ויש לי מחר ראיון עבודה שעם כל הצניעות (ואין הרבה) אין לי ספק שאני אשיג.
הייתי אומרת תאחלו לי בהצלחה אבל אין צורך. פשוט תשאירו טיפ למלצרית :]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
