מי אוהב אותך יותר ממני

לדעתי, כל אחד זקוק לעזרה מתישהו, ממשהו. בכל דבר אבל יש סוגים שונים של עזרה וכדי להסביר את זה, אשתמש בדוגמה:

            תינוק שלומד ללכת

כלומר, אפשר לקחת את התינוק, להחזיק לו את הרגליים והידיים להוליך אותו, ונכון, הוא הולך יפה מאוד, אבל... ברגע שתעזוב אותו הוא ייפול, כך שלא באמת למדת אותו ללכת

מצד שני אתה יכול רק להפטר מזה, כלומר להגיד לכולם ללמד אותו, את התינוק הקטן הזה ללכת, חוץ ממך. כי בינתיים אתה? לך יש עיסוקים אחרים הרי, הרי אתה נורא נורא עסוק...

אבל, יש את הסוג שבהתחלה משקיע, כלומר, בהתחלה משקיע, מלמד, מתרגל עם התינוק, מראה לו בדיוק מה ואחר כך? אחר כך נוטש אותו לבד.. חסר הגנה, בודד ומאוד מאוד פגוע.

ואולם, יש את הסוג שמתחיל ומראה כל פעם רגל ואז רגל, צעד אחד צעד עד שהתינוק יודע ללכת נהדר! ואולי בזבזת מזמנך, אולי! רבל תראו איזה תינוק נפלא!!

אז אני מנסה להגיד גאן מספר דברים, ראשית- יש לי מוזה עכשיו, אז אני בשוונג של כתיבה- דבר שלא היה לי זמן רב! שנית, הסיפור הזה של תינוק הוא משל לחיים שלנו בזוגיות, בלימודים, בחברות ובמשפחה.

לילה טוב, ומקווה לשמש כעזר, 

                        ניקי 

בגלל שאחותי מצד אמא היא בת שנתיים ואחי הוא בן אז כל הדברים שקנינו לה (מובייל, אוניברסיטה, בגדים, שמיכות..) ורודים, אבל לאחי זה לא התאים אז הכל הלך למחסן...

אבל, לפני שבוע פחות או יותר נולדה לי אחות חדשה.  

לכן, אמא החליטה שאת כל הדברים נוציא מהמחסן, נסדר ואת הדברים היפים בשקיות ונביא אל אשתו של אבא. כך יצא שעמדו לי בחדר 4 שקיות ענקיות מפוצצות בבגדים, משחקים, אוניברסיטה, מובייל ועוד בצבעי ורוד או בגרסה של בנות. 

יום למחרת כשאבא לקח אותי לארוחת צהריים הבאתי הכל (בכמה נגלות) ושמתי באוטו. הוא לקח את הדברים הביתה, הסתכל, התקשר אמר מאוד יפה ועד פה טוב ויפה. אבל את הדברים אשתו ראתה רק מספר ימים מאוחר יותר, כשחזרה מבית החולים, היא הסתכלה על הדברים ומאוד התבלהבה.

היום בבוקר כשהטלפון צלצל ממספר לא מוכר, הופתעתי מאוד שבצד השני הייתה אשתו של אבא, כלומר, "אמי החורגת" היא שאלה על הלימודים, על החופש הגדול וכאלה ואז בקשה לדבר עם אמא. 

הן דברו בערך שעתיים, מדברות, צוחקות, מספרות על חווויות הלידה ועוד ועוד ועוד ולבסוף אשתו של אבא אמרה תודה והשיחה נותקה.

בזמן השיחה הייתי קצת מגעילה וניסתי בכוונה לעשות רעש, אבל בכל זאת, זאת לא אשמתי, כי הרי ממתי הן חברות כאלה טובות?! ובאמת אני מאוד אוהבת את אשתו של אבא וכמובן, את אמא אבל ביחד, ביחד זה מוזר לי מדי! מה שכן, עכשיו כל כמה זמן נביא לה שקיות עם בגדים כי כמו שאמא אמרה "ההפרש הוא מאוד קטן אז יצא נחמד"... 

והקטע הכי הכי מוזר?

אחרי זה סבתא שלי שבדיוק הייתה אצלנו שאלה: "מה באמת? הבאת לה?" וכל מיני חארטות דומות, אבל מה שהפתיע אותי הייתה התשובה של אמא שהיא ענתה: "כן, רציתי שיהיה לניקי [שמי בבלוג..] נחמד שם ושתראה את הבגדים של אחותה הקטנה אצל האחות אצל אבא ושאשתו של אבא תרגיש יותר קרבה לניקי"

 אז אני יודעת שאמא לא תקרא את זה, אבל, אמא רציתי להגיד תודה!

כשאני יושבת מאחורי הדלת הפתוחה למחצה, שומעת את בעלה של אמא ואמא רבים, כרגיל(...), אני מגיע למסקנה ברורה- החיים שלי כבר לא בשליטתי כמו שהיו פעם, כי הרי מה אני יכולה לעשות?? לצאת החוצה ולצרוח? לצעוק? לצווח? מה זה יעזור? זה רק יהפוך את המצב להרבה הרבה יותר גרוע... במקום זה אני משליכה על הקיר את הטישויים המלאים בדמעות ונאבקת בדחף לצרוח.

יש לי תכונה מאוד דומיננטית, אינני יכולה לשמור דברים בבטן, אני חייבת לשתף, לספר, לעדכן, אבל מה קורה כשאין למי?? כלומר, רוצים לדעת על מה אמא שלי ובעלה רבים הפעם? הפעם, הפעם זה קצת שונה..

בבוקר היינו מחוץ לבית, אמא, בעלה, שני האחים הקטנים והחמודים שלי מצד אמא ואני, אבל אני כל הזמן הייתי עם אחותי, בכלל, אני כמו אמא קטנה (זה מה שאומרים עלי...), בכל מקרה, כשהגענו הביתה גם קלחתי אותה והלבשתי אותה ואז אמא שלי אמרה לי שאני אתעסק בדברים שלי ועזרתי מספיק כי בכל זאת אני לא אמא שלה. במקום זאת, היא אמרה לבעלה לעזור עם הקטנים והוא התווכח או משהו כזה, לא יודעת, נרדמתי...

קמתי לצרחות של אמא שלי, היא אמרה לבעלה שזה לא מקובל שהוא הכה אותה חצי שעה וצרח עליה זונה זונה, ולמה רק כי היא אמרה לו שהוא לא עוזר מספיק בבית ושהוא סוציומט.. אז הנה עובדה שלא ידעתם: הבעל של אמי מכה אותה לעתים רחוקות כשהם רבים אבל קמת, פה מכה, שם דחיפה.. והפעם זה נמשך חצי שעה...

ובתוך כל הבלגן והריבים שלא המשיך לפרט ורק אומר שעכשיו היא מתנהגת כאילו הם זוג מושלם והם נסעו לחול כאילו הכל כרגיל (היא אמרה לו שזה גובל בהתנהגות פלילית, ושהוא ילך לטיפול או חרטה דומה...). 

ומה איתי? לי רק בא לצרוח עליו- חתיכת עברייין חוצפן!! איך אתה מעז בכלל להסתובב בבית הזה?!?!?! ועליה, גובל בפלילי?? גובל?? ברור שזו התנהגות פלילית.. 

אחרי זה, כשיצאתי מהחדר הסתובבתי עם דורדוראנט ספריי למקרה שהוא יתנהג באלימות שוב פעם, ואני אוכל לרסס לו בעיניים.. מאותו יום, אני ישנה עם הדורדוראנט!

ועוד דבר קלטתי, שגם לחברה הכי הכי הכי טובה שלי אני לא יכולה לספר כלום, לא לשאר החברות, לא לידידים, לא לאף אחד, ובעצם, בכל הבלאגן הזה שאני שקועה בו, אני בעצם לבד. 

                         לבד!