יומנה של אומפה-לומפה.

היי לכם אנשים.

אני אקצר כמה שיותר כדי לא לחפור.

בכל פעם שיש לי משאלת ריס או 00:00/11:11 אני מביעה את הכל על ״הלוואי שההוויאן ידבר איתי היום.״

זה פשוט מעצבן, כי אין לאף אחד מאיתנו מה לומר. אני רוצה להגיד משהו, באמת, אבל כמו השאר הוא לא אוהב אותי.

אין לי עוח אליו. שהוא ידבר. אני כבר סיימתי להשקיע בו מאמץ ומשאלות מטופשות שממילא לא מתגשמות וכמו מטומטמת אני מביעה משאלות ריס. -,-

אני ווייז, בת דודה שלי צבעה את קצוות השיער שלה בטורכיז, כמו שאני רציתי. שונאת אותה על זה. עכשיו זה כבר לא יהיה ייחודי אם אני אעשה את זה. ואני לא, כי כולם יגידו שאני עושה מה שהיא עושה.

אח שלי חזק אתמול מבית חולים, הוא אושפז במשך יומיים ועבר ניתוח, אבל עכשיו הוא יותר טוב, ובהרבה (:

רציתי להעלות קאברים שלי ליוטיוב כי אני אוהבת לשיר ואני חושבת שאני לא שרה כזה גרוע, אבל כשראיתי שכל אחד מוסיף טאץ׳ אישי וייחודי לקאבר שלו, החלטתי לוותר כי אין לי שום נגיעה אישית ואני בערך שרה באותה המנגינה של השיר המקורי בלי לחדש כלום. אני צריכה מוטיבציה בעניין הזה.

אני באמת שוקלת לפתוח בלוג חדש, ואת זה ״למסגר״ כביכול, לשמור את הבלוג כפרטי ולפתוח כשאני רוצה. אני פשוט כבר איבדתי כל עניין בבלוג הזה ואני לא רוצה עיצוב חדש כי זה לא מספיק, אני רוצה זכרונות חדשים, לפתוח דף חדש. מה אתם אומרים?

אני אעשה איזה ספיישל סיום קטן או משהו וזהו.

אגב, בזכות אן המקסימה מהבלוג pink bubbles התחלתי לחטט באיביי אחר בגד אחד שראיתי בבלוג שלה, ואז מצאתי בגד אחר, גם יפה (שלא היה בבלוג שלה) והזמנתי אותו מאיביי. למה אני מספרת לכם את כל זה? טוב, היום החבילה הגיעה! אני מתרגשת ואני אראה אם זה באמת יפה כזה ^^

אז כן חפרתי בסוף. לא נורא. ביי.