The sky is the fucking limit. Do whatever you want. |
| 9/2015
ראיתי
בדיוק בגלל אנשים כאלה אני לא יכולה להגיד שום דבר לאף אחד.
בואי נראה. את לא אוהבת אותי. אני לא חברה שלך ואת לא חברה שלי. תמיד הייתי "על תנאי" אצלך. זה כאילו שאמרת לעצמך 'היא בסדר בינתיים. נשאיר אותה. אבל היא עושה טעות אחת קטנה וזה ביי ביי'. אף פעם לא באמת היינו חברות. את מנצלת אותי. את לוקחת אותי כמובן מאליו, ונמאס לי. באמת אם להגיד לך את האמת - נמאס לי. נמאס לי ממך ומהסצנות שלך. נמאס לי ממך ומהעקרונות המפגרים שלך. נמאס לי מההתבכיינויות שלך. למה אני צריכה את זה בחיים שלי? באמת! למה? תני לי סיבה אחת טובה למה אני צריכה את זה. אני נותנת לך, ונותנת ונותנת, ומה אני מקבלת בתמורה? פתקים על רכילויות עליי ופרצופים חמוצים. אמנם לא הסתכלתי לכיוונך, אבל ראיתי היום שכשדיברתי עשית עם השפתיים "סתמי". אמנם לא הסתכלתי ישירות אלייך, אבל ראיתי בשיעור ספרות היום שאת מסתירה את הציור שלך ממני. ראיתי איך במהלך השנתיים האחרונות אני כלום בשבילך. ראיתי איך ציירת רק את שתיהן. 'לא.. פשוט ממש קשה לצייר אותך'. 'לא.. פשוט יצא לי ממש גרוע אז החלטתי להפסיק'. אז בסדר. הבנתי שאני במקום האחרון אצלך. אבל כבר נמאס. כבר אין לי כוח לשטויות שלך. אין לי כוח לזלזול שלך. אין לי כוח לתת לך את הכמויות האדירות של תשומת לב שאת צריכה. אין לי כוח אלייך. אני לא צריכה אותך. אני לא צריכה אותך.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
