The sky is the fucking limit. Do whatever you want. |
| 12/2015
דלתות מסתובבות
אנשים מציעים לאנשים אחרים לתכנן לעצמם את העתיד שלהם, ולחלום בגדול, ולרדוף אחרי החלומות שלהם, ולא לוותר.
אבל תכלס, מה הסיכויים שבאמת נשיג את זה?
מה הסיכויים שיהיה לכל אחד ואחת מאיתנו את החיים שאנחנו חולמים עליהם?
העבודה שחלמנו עליה, בן\בת הזוג שחלמנו עליו\עליה..
במיוחד כשיש לנו סטנדרטים כל כך גבוהים, כי מצפים מאיתנו לסטנדרטים כאלה גבוהים מהחיים של עצמינו.
"!Dream big"
"!Don't give up on your dreams"
".Don't let dreams be dreams"
אם אנשים באמת ילכו על פי האימרות האלה, אני חושבת שרובם פשוט יתאכזבו מהחיים שלהם.
יכול להיות שאנשים יעבדו ממש ממש קשה כדי לקבל את העבודה שהם תמיד רצו, או יקדישו חלק מאוד גדול מהחיים שלהם כדי להשיג משהו, וזה אחלה. אומרים שעבודה קשה מביאה תוצאות. אבל מה אם היא לא? לא כולם יכולים להיות מה שהם חלמו עליו. ואז מה?
מה אם מישהו משכנע את עצמו שהוא ישיג את זה, ויצליח לעשות את הדבר ההוא, ויהיה לו ככה וככה.......... אבל הוא לא מצליח?
כל החיים שלו יהיו אכזבה אחת גדולה.
מה אם מישהו תכנן את החיים שלו, או חשב שהם ילכו במסלול איקס, אבל משום מה הם הלכו במסלול וויי?
יש כל כך הרבה דברים קטנים שאנחנו אפילו לא חושבים עליהם שמשנים לנו את המסלול שהחיים שלנו ילכו בו.
לפני שנה וחצי יצאתי עם מישהו לתקופה מאוד קצרה, אבל היא הייתה אינטנסיבית.
נפרדנו מסיבות כלשהן, אבל אלה סיבות שהיינו יכולים להימנע מהן.
אם רק הייתי אומרת את זה, או מנסה לסדר את הדבר ההוא, יכול להיות שעדיין היינו יוצאים עכשיו.
עכשיו חברה שלי יוצאת איתו כבר מעל שנה.
אם הייתי מנסה לדבר איתו על העניין ההוא, יכול להיות שהכל היה שונה עכשיו.
מה היה קורה אם הייתי נשארת בסוציולוגיה מוגבר, ולא עוברת לספרות? אמנם עכשיו אין לזה הרבה משמעות, אבל אחרי התיכון? מי יודע?
איך החיים שלי היו נראים אם אמא שלי לא הייתה מתנהגת כמו שהיא התנהגה כשהייתי בת 7?
מה היה קורה אם לא הייתי עוזבת את קבוצת החברים ההיא לפני שנה?
היה איזה יום אחד שאני, ועוד כמה חברים שלי נפגשנו. זה היה גם לפני משהו כמו שנה וחצי. היינו בגן משחקים ליד הבית של אחת החברות הכי טובות שלי, וזה גם היה היום שבו התחיל לנו ריב ממש גדול, שהסתיים בניתוק קשר.
אם לא הייתי באה באותו יום, יכול להיות שכל הריב הגדול והמיותר הזה היה נמנע.
זה מעניין לחשוב על הדברים הקטנים האלה.
הדברים הקטנים האלה שיש להם כל כך הרבה כוח.
מצחיק שמשהו אחד כל כך קטן יכול לקחת את החיים שלי למקום אחר לגמרי.
| |
זהו. הוא הלך.
אז הוא הלך.
הוא קם והלך.
הוא הלך, ואני בחיים לא אראה אותו יותר.
גם אם אני ארצה, אני לא אראה אותו. אני לא אוכל לראות אותו.
ניסיתי לקבל הסבר. ניסיתי לדבר איתו. ניסיתי להבין למה, אבל כבר לא היה עם מי לדבר.
7 שנים מהחיים שלי. 7 שנים ש.. הלכו.
זה חלק ממש גדול בחיים שלי שנסגר עכשיו. וזהו, הגיע הזמן להמשיך הלאה. אבל זה קשה לי. זה יותר מידי זמן. הוא יותר מידי חשוב לי..
או היה לפחות.
אני לא יודעת מה עכשיו. באמת שאני לא יודעת.
אני מניחה שאני פשוט אצטרך לשכוח ממנו.
והוא יצטרך לשכוח ממני.
נמשיך הלאה בחיינו בשני קצוות שונים של העולם.
נתעסק בעניינים שלנו.
נחיה את החיים שלנו.
ללא זכר אחד של השני.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
