הפסקתי לספור, או אם לומר את האמת, איבדתי קצת את המספרים.
כן, אני מודה, אני אבודה.
לא תאריכים, לא כמות, לא נטו ובטח שלא ברוטו.
וכאן מגיע הצד הרציונאלי שבי ונותן לי סטירה.
לא כי שכחתי, אלא כי איני מעזה להזכר.
ובסך הכל אני יודעת מאין באתי ולאן פניי מועדות.
אני יודעת. 
אני הבוגדת, אני שוברת הלבבות, אני מרסקת העצמות וחונקת הריאות.
כן כן, הסתכלו כולכם, זו אני ולא אחרת.
בידיי שני לבבות פועמים עטופי צינורות
האחד - כחצי פעימה בשנייה
השני - הפסיק לפעום
האם יש לי הזכות להמית את הראשון? יש לי.
האם יש לי הזכות להחיות את השני? יש לי.
האם יש לי רצון בכך?


-

והרי קארו אמר כי יש להוריד את המלח מלשונו של הגוסס
אך אין לעצום את עיניו

חלומות נרקמים בשתי וערב
ונקרעים בידי זרים
בריות מוכות חסרות כל ערך
לופתות בזעם פרפרים
הכנפיים יקרעו
מחושים כבר לא יחושו
אם הטבע לי נתן
קורבן עדין ורך
מי אני שאסרב
לפרוק את זעמי, שישכך? 

הוא שוכב מעליי בלי חולצה אבל לא נותן לעצמו לגעת בי

לפעמים אני רוצה

אבל אז אני נזכרת שאנחנו ביחד בקושי שבועיים

אוף

אז מסתבר שהחבר הכי טוב של האקס שלי ואני יוצאים עכשיו.

מה