אני תמיד מחפש איך להתפתח ממקומות טרוויאלים למראה, אני תמיד מחפש...משמעות.
אחד מין הנושאים המרכזיים של בלוג זה זה Assassin's Creed. אני מוצא את הכותר הזה כבסיס לשאיבת תבונות מהעולם שמסביבנו.
אחד מין היתרונות הבולטים של AC על פני משחקים אחרים או דברים אחרים זה שיש לו עלילה. עלילה מוצקה ומפותלת. וכמעט שאין בה סתירות - נדיר ביופיו.
אבל מעבר לכך ש-AC הוא משמעותי בעיניי, הוא גם משקף במראהו את העולם החיצון.
לשם ההשוואה, אני אקח את דמותו של אציו על פני שלושת המשחקים האחרונים בסדרה. אציו של AC2 - נמהר, מונע מרצון (מטריגר) לנקום והוא יוצא אל שורש הקונספירציה שחותרת תחת איטליה. הוא מאמץ את מסורתו של אביו ויוצא למסע הרג בשם הנקמה. הוא שחצן, מסייע אמנם אך הוא בעל מזג חם והוא עוד לומד את העולם סביבו - הרי שהכל השתנה וגם התפורר כנגד עיניו בתחילת התהליך. הוא יוצא בהצהרה של "אני מתנקש" - מסתובב עם אבזם שנושא עליו את סימן המתנקשים, מלביש גלימת-כתף על עצמו ויוצא לנקות את הרחובות. האמנם?
אציו של ACB - מתון בפעולותיו אך עדיין - מונע מנקמה. לשם שינוי, הוא מתחיל להנחיל את מורשתו לאנשים בשם "מהפכת רומא כנגד הבורג'יה". הוא מתחיל להשתלב בתוך קבוצה ועד מהרה הוא מוכתר ל"מאסטר המתנקשים". ועדיין - נושא עליו גלימת-כתף מפוארת ואבזם חגורה נוצץ ובוהק.
החל לשנות גישה - אך עדיין מתלמד. האמנם?
אציו של ACR - פועל בשם הצדק ולמען האמת, מתון מאוד בדעותיו ובפעולותיו ומצליח בשקט-בשקט להוביל לנצחון בקוסטנטינופול - איסטנבול של היום. אין אבזם גדול ואין גלימה שמתנוססת מכתפו - התהליך הושלם. האמנם!
[ אציו נפרד לשלום מהגלימה - Vittoria agli assassini! ]
מה תואר פה בעצם? תהליך של שינוי מצידו של אציו? שינוי לבוש אפשר לתרץ מהרבה סיבות, אך פה יוביסופט מקבלים נקודות זכות. שינוי חיצוני שמעיד על שינוי פנימי. האדם שהונע בגלל נקמה הונא מהנקמה למען הצדק. מתוך מניע אישי ואגואיסטי למניע קולקטיבי ואלטרואיסטי. ממנהיג לעצמו, דרך הנהגת אחוות מתנקשים ועד להנהגת השינוי.
אין פה סיפור על רוצח מיומן שפועל למעל תכלית נעלה של ארגון. יש פה סיפור של תמורה בהתנהגות של אדם, טרנפורמציה של האישיות כי אותו אדם עבר שינוי בזכות - ואולי בגלל בשל הכאב שבהם - ציוני דרך בחייו.
סיפור על גלימה ועל הדינמיות של הנפש. התאמה של המחשבה לצרכי הסביבה - מתודעה פרטנית וסגורה לתודעה סביבתית ומתחשבת.
גלימות.
אביזר אופנתי, אביזר עם הצהרה. מאפיין חשוב באיפיונו של גיבור על. אך למה?
מהו אותו צורך של גיבור שמלכתחילה מחפש את האלמוניות, אך יוצא בהצהרות עם...גלימה?
כמובן שלא כל גיבורי העל נוצרו עם גלימה, אחרת הייתה בעיה של מקוריות בשוק. אבל אלה שכן נולדו על דפו של המאייר עם גלימת ארגמן בכתף (פראפרזה נוספת ^_^ ) הוגדרו מאותו רגע כשיחת היום, אנשי השעה, מושיעי העיר - אך כאלה שקיבלו את כל התהילה.
מהי אותה גלימה שמצליחה לעורר בי תהיות על נפשו של אדם?
גיבורי על.
אין כאלה גיבורים עם כוחות על טבעיים או המון כסף בכיס שמצילים את היום עם מטח לייזר מהעיינים או גאדג'טים מתוחכמים. אז מי אלה אותם גיבורי על בחיי היומיום שאני מתעכב עליהם בפוסט זה?
זה כל אחד מאיתנו. הגלימה היא, כמו המון חפצים סימליים, סמל שמקביל לתכונת הנפש. אם ינשוף זה לחוכמה , הרי שגלימה זה לשחצנות, רברבנות, אמרה גדולה שאומרת : "היי! תראו אותי! ". אז גיבורים, ולא גיבורי על. כל אחד ואחד מאיתנו נולד עם היכולת המנטלית הבסיסית להחליט. מה להחליט? האם הוא מחפש את אור הזרקורים ואת התהילה המיוחלת, או שהוא נחבא אל הכלים ופועל בצורה כ"כ גלויה, עד אשר היא סמויה.
בכל אחד מאיתנו יש שני צדדים - הצד שמחפש לצאת החוצה ברעש גדול וצלצולים, כשאנו גובים קרדיט על כל מעשה ולו הקטן ביותר שהוא עושה והצד השני - הצד שפועל בצניעות, שאינו מחפש את התהילה, שנכון לו לפעול למען אחרים, לגבות את הקרדיט אך, הינה הטוויסט, לא לשם התהילה, אלא למען כבודו ונכונותו להמשיך בכך מבלי שזה ייחשב ככפיות טובה ואינטרסנטיות של הצד השני.
אין אדם שנוטה לכיוון אחד שכזה. קיצוניות מעידה לעיתים על "פרפקטציוניזם של הנפש" - הרצון לדבוק בתכונה אחת, בלי לסטות מהקווים.
על כן, זוהי השורה התחתונה של דבריי - תהנו מלעזור לאחרים, מלתרום מעצמכם למען התכלית הגדולה ששמה 'עזרה לזולת'. אך הישמרו מין הדחף שרוצה לזכות בכל התהילה. תהנו מין המגיע לכם - עשיתם? תזכו לקרדיט הראוי, אך שזה - שזה לא יהיה הטריגר שלכם. עזרה והירתמות למען הסביבה אשר נובעת מטריגר שכזה - אינו מועיל ובמקום שאור הזרקורים יהיה באור בוהק - הוא יאפיל עליכם באור מרתיע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשף הסודות גמביט