גמר חתימה טובה לכולם! גם מי שצם וגם מי שלא. מי שמאמין ומי שלא - מכבד כל אחד בדרכו.
יום הכיפורים הנוכחי עבורי היה בסימן להכיר בכמות הידע שנחבאת בין הספרים באסופת הספרים של הוריי.
אמא שלי מורה במקצועה, בוגרת תואר ראשון בספרות; אבא שלי עוסק בניהול ארגוני.
כמות הידע לא נתפסת. הכל נראה כמו ספרים עם צדודית מרשימה ומעוטרת, עומדים יפה-יפה כמו חיילים בתוך התאים בכוננית,
מחכים שישלחו אותם למשימה.
והמשימה? לגרום לאדם להבין שככל שהוא יודע יותר - ככה הוא יודע פחות.
אוקסימורון-פרדוקסלי, אבל תכלס? זה נכון!
יצא לי להוציא לפועל את תוכניתי ליום הכיפורים: קראתי את האנציקלופדיה של AC: גם הרחבתי ידיעותי על המשחק וגם שיפרתי את קריאתי באנגלית. יום שלישי פעמיים כי טוב :]
קראתי מעשיות אחדות של שרלוק הולמס וד"ר ג'ון ווטסון ובכך נפתחתי בשנית לעולמו הקסום של הבלש הבריטי המפורסם.
שיחקתי מונופול והשחקן שלי הייתה קוביית-האידאולוגיה השחורה שלי. אירוניה, מישהו?
אבל השיא היה כשאתמול בערב מצאתי סיפור מאת אנטון פ' צ'כוב, אשר קראתי לאחרונה כשהייתי בכיתה ח'. קראתי בפעם השנייה ומעבר לכך שהזכרתי לעצמי את תוכנו, גיליתי תובנות על העולם וכרגלי, הצבתי אותו מול Assassin's Creed והתאמתי משפט מפתח מהזיכיון לרעיון של הסיפור.
הסיפור הוא "ההתערבות". הוא מגולל את סיפורם של בנקאי זקן, עורך דין מצליח והתערבות על יכולתו של עורך הדין לשהות בתא כלא בחצרו של הבנקאי במשך 15 שנה כחלק מהדיון האם מאסר יותר מוסרי מהוצאה להורג? תנאי המאסר היו: שלעורך הדין לא יהיה שום מגע אנושי עם העולם החיצוני, בלי היכולת לקבל מכתבים, כתבים אקטואליים או לנהל שיחה מכל סוג שהוא עם אנשים. אך הוא יכל לנגן, לעשן, לשתות אלכוהול, להעשיר את עולמו הפנימי באמצעות כתבי עת, רומנסות, שירים, מאסות, כתבי דת ופילוסופה, מדע וכו'.
בהתערבות שם הבנקאי 2 מיליונים ועורך הדין את חירותו.
לא משנה מי זכה בסופו של דבר, אך דבר אחד התברר: אדם אינו יכול לחיות ללא להיות חלק מהקולקטיב החברתי, בלי ליצור קשרים אנושיים ובלי "לחיות" - פשוטו כמשמעו. ידע אינו יכול להיות תחליף לקשרים עם העולם החיצון והוא אינו יכול למלא את עולמו הפנימי של האדם.
כ"כ הרבה ידע אשר מוליד כ"כ הרבה צער.
קטע מתוך מכתבו של עורך הדין, 5 שעות לפני תום ההתערבות: [תרגמה מרוסית: נילי מירסקי]
-
"בספריכם קניתי חכמה. כל מה שיצרה המחשבה האנושית בלא ליאות דורות על דורות, נדחס בגולגלתי לפקעת קטנה. אני יודע שאני חכם מכולכם.
"ואני בז לספריכם, בז לחוכמה ולכל טוּב העולם. הכל אַיִן ואפס, הכל בר חלוף, אשליה, תעתועים, חזיון שווא. כל מה שתגדל גאוותכם, כל מה שתרבינה חוכמתכם ותפארתכם, הרי המוות ימחה אתכם מעל פני האדמה. כמוכם כעכברים שבמחילות העפר, וצאצאיכם, וההיסטוריה כולה, ואלמוות גאוני הרוח שלכם, כל אלה יקפאו או יישָֹרפו עם כדור הארץ.
"דעתכם נטרפה ואתם הולכים בדרך לא דרך. את השקר אתם חושבים לאמת ואת הכיעור ליופי. הייתם משתוממים אילו מכוח נסיבות כלשהן היו עצי ההדר והתפוח מצמיחים פתאום לטאות וצפרדעים, או אילו החלו הוורדים להדיף ריח זיעת סוסים;
כך גם אני משתומם עליכם, שהחלפתם את השמיים בערץ. איני רוצה להבין אתכם..."
-
בדבריו של עורך הדין עולות טענות נכונות לגבי העולם שנוהג בדרכו כלפי העולם וכלפי החברה, כלפי עצמו וכלפי נפשו. אך כל הצער והביזה הללו נבעו מידיעתו.
ככל שנדע יותר על העולם, נבחין ברוע הגלום בתוכו, בכך שההיסטוריה חוזרת על עצמה ובכך שהעולם יישאר פעור פה ותמוהה למשעי אם סדרי העולם היו מתהפכים כשם שהאנשים הופכים את סדרי העולם ומפארים את עצמם במקום את החיים בחברה; את יצירתם במקום את האנשים; את התיאוריה במקום את ההלכה למעשה.
והציטוט הוא במקור מקהלת והוא הובא לידיעתי דרך הכותר הראשון של AC, ע"י אל-מועלים:
"For in much wisdom, is much grief, and he that increaseth knowledge, increaseth sorrow"
[רגעיו האחרונים של אל-מועלים, כפי שנצפה ב-AC]
הציטוט הוא אותו ציטוט, אך בשני המקרים, המקרה של AC יותר נגיש לי.
אל-מועלים, לאחר שטעם מכוחו של תפוח עדן/Apple of EDEN ולאחר מכן, איבד את הכוח, הבין כי סופו הוא מוות וקולו מהדהד בראשו של תלמידו, אלטאיר איבן לא'אחד. בדבריו, הוא מצטט את קהלת, פרק א' פסוקים 16-18 (כאשר החלק שהחלטתי להתייחס אליו הוא פסוק 18). הציטוט נובע מכך שלאחר שהתלמיד מחזיק בחיקו את כוחו של AoE, המורה שלו יודע מה הולך לקרות ואומר: "...ויוסיף דעת יוסיף מכאוב". האמרה הזו עתידה להתגשם כאשר אלטאיר יחווה על בשרו, כפי שהיה ניתן לראות ב-ACR, את הצער שמעצם הרחבת הידיעות; עם זאת, אלטאיר מתפכח מהאמונה העיוורת אחרי "אמונת המתנקשים/The Assassin's Creed" ומבין כי אם יכל לבלום את הדחף שלו לגלות הכל ולהגיד לעצמו "ראיתי מספיק לכל החיים/I have seen enough for one life", הוא היה ממצה את חלקו בעולם. אך הוא מוסיף כי עצם המלחמה שהוא ניהל בדרכו לאמת - היא התהילה שבחיים.
מה הסיפור של צ'כוב ואימרתו של אל-מועלים כראי להתנהלותו העתידית של אלטאיר כציטוט של קהלת, באים לומר?
הידע הוא כלי עזר, אך לא אמת מוחלטת;
אין תחליף ראוי למגע אנושי ולקשרים בין אישיים;
החיים לא סובבים סביב התהילה של האדם, אלא סביב האמת, אשר יכולה להתגלות - או לא להתגלות;
תפארת האדם אינה עולה בקנה אחד עם כנות עם עצמינו ועם הסביבה ועל כן - השקר הגדול נוצר מלכתחילה;
העשרת הידע, בלי המינון הנכון ובלי הראייה הנכונה על החיים, עלולה להוביל לצער כי "יוסיף דעת יוסיף מכאוב".
ונוסיף על כך שלא משנה אילו סיפורים נספר לעצמינו, באילו דרכים נפאר את חיינו, ישנה אמת אחת בתחתית כל הסיפרות ואמרות הרוח וככל שנאבק בלי לראות זאת ובנוסף - לא נדע להגיד לעצמינו מתי לחדול מין שאיבת הידע, ככה השקרים לגבי החיים יערמו אחד על גבי השני. הידע, התיאוריות וההשקפות עתידות להתחלף בתיאוריות והשקפות חדשות בעתיד והכל בר חלוף עם תאריך תפוגה בלתי-ידוע, אשר לא יאחר לבוא.
אני הרחבתי תובנותיי על העולם במהלך יום הכיפורים שעבר, אך בספק אם הגדלתי ידיעותיי. הצער טמון בכיסוי האמת בתיאוריה, בטשטושה ע"י אמונה וחיסולה בידי אנשים עיוורים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשף הסודות גמביט